נעים מאוד. לי קוראים לירן דור, בן 50 עוד מעט, נשוי, אב לארבעה. אני אומר שתמיד הג'וק הסביבתי נכנס לי כבוגר מדרשת בן-גוריון, אני בוגר... אני בוגר על מדרשה, מחזור י"ד, שמה נחשפתי לתחום הסביבה ולתחום הקיימות או הפיתוח, הבר-קיימה, נקרא לזה. טכניון, מוזיאון המדע, היה לי את ה... המזל והעונג להיות אחרי הדרכה במוזיאון המדע בחיפה, להיות חלק מתהליך הפיתוח שמה שלמד הטק. 20 שנה עכשיו לתחום הפסולת. תגיד, ומה הוביל אותך להתאמק ספציפית בתחום הפסולת? זה היה איזה הבנה איטית או שפתאום, לא יודע, נתקלת באיזה כתבה בעיתון או לא יודע, דיברת עם מישהו והבנת שזו בעיה שמעניינת אותך? האמת שהמוד מזל. בתחום הפסולת, בתחילים לצערי, אין... יש קורס חדרה, לא מלמדים אותו כמעט, ומתוך הקורס חדרה זה שיעור חדרה מוקדש לטיפול תרמי, חצי שריפה, חצי טיפולים חלופיים, אבל כאשר אני חיפשתי את התפקיד שלי בסוף הלימודים, התמודדתי על תפקיד בתעשייה עברית. הייתי אבא צעיר לילד בן שנה וחשב לי שאני צריך לעשות את הדבר הנכון במסודר ולהרכנס לעבודה המסודרת ולהיות... נקרא, מהוגן. ופנה אליי, עשו לי הדהנטינג לחברת סטארט-אפ של טיפול פסולת, והגעתי ל-CTO שם, והיה יתר היסטוריה, אבל זה די במזל, וזה תחום שתמיד דיבר עליי וידעדי שהוא בעייתי, אבל לא הסתכלתי עליי בתור דרך מקצועית, ואיכשהו הגעתי לשם בכל זאת. תגיד, ואיך השיג את הקפצה הזאת מלהיות שכיר בתחום, להיות יזר? במכל שלב אחרי... נשמח לשמוע על המעבר הזה כי הוא לא בהכרח טריוויאלי, לפחות להרבה אנשים. אני לא שכיר כל כך טוב. אני לא טוב בשביל שיש לי בוס, בין היתר. ואנחנו מסתכלים על כיוון שבו, שוב, היה לי המון מזל בהתחלה ההכשרה המצועית שלי, שקיבלתי המון ניסיון בצורה מאוד מהירה. גם מה-CTO, שהיה בוס הישיר שלי, וגם מנהל ההנדסה, שפשוט אז חשבתי שהם מאוד קשוחים איתי ולא הבנתי למה, אבל בדיעבד הבנתי שהם פשוט הכינו אותי לתפקיד של ה-CTO, כי שלוש שנים אחרי שהתחלתי, כשאני רק שלוש שנים אחרי לימודים, ה-CTO פרש בגיל הצעיר של 85, והם מינו אותי להיות ה-CTO במקומו. אז בעצם הכשירו אותי לתפקיד בשביל אני ידעתי אפילו. ובתור אחד שנחשף לו כל כך הרבה דברים, אתה מתחיל ללמוד ואתה מתחיל להבין איך הדברים צריכים לעבוד, ואיפה טוב ואיפה לא טוב, כי אתה שכיר, אתה עדיין מוגבל. אחר כך יצאתי להיות יועץ עצמאי, ושוב, אתה רואה את הדברים משתי הצדדים, גם של המשקיעים וגם של היזמים, ואתה מבין איך אתה יכול או איך אתה רוצה שדברים יהיו. ואחר כך, ב-2005 הצטרפתי בעצם לבוסון בסוג של co-founder. אז אם מישהו מתחיל, את הדרך הייתי אומר לו, שיהיה לו זמן שהוא צריך ללמוד את כל הבסיס, ולא רק את הטכני, יש המון דברים מעבר שצריך לראות, וזה לא מתאים לכל אחד יזם, זה חיים לא פשוטים. אבל כיף. טוב, מדהים. אז תוכל באמת לספר את זה עליכם, על בוסון? מה אתם עושים? בוסון אנרגיה יוקמה ב-2008 על מנת למסחר טכנולוגיה של גסיפיקציה של ביומאס, מהאקדמיה בעצם לתהליך שמסחור. ביומאס באותה תקופה, באירופה בכלל, הוא מקור אנרגיה חליפי מאוד רצוי ומתקבל, וחיפשו דרכים להיצר אותו שהוא לא בדרך של שריפה, לייצר אותו לכיוון של מענגל מחושליו של חשמל וחומו, או C.H.P., כמו שקוראים לו בבגה המקצועית, והם התחילו לעבוד על זה. כאשר הפרופסור שעבד על הטכנולוגיה הוא פרופסור שגם עזר לי בטכנולוגיה של הפסולת, והכיר בינני לבין המייסד של החברה, יען גרמברנד, וב-2005, בעצם הצטרפתי לחברה, ושהיינו את הפוקוס לתחום הפסולת, גם בגלל שכל נושא הביומאסה באותה תקופה עבר סוג של שינוי כי פחדו שאנשים הולכים לביומאס, מגדלים גדולים בשביל אנרגיה ולא בשביל אוכל. אז הביטחון התזונותי הפך להיות בעיה, ולכן עשינו גם פיבוט, רצינו לקדם את שתי הטכנולוגיות, אבל חלק מההיבריסט שלנו בהתחלה, אנחנו גדולים, אין לנו בעיה, אנחנו יודעים הכול, אפשר לקדם שתי דברים, אז לא. מסר אחד ביזמים, תתמקדו במשהו אחד. גם אם אתם טובים בהכול, צריך להיות מאוד ממוקדים במשימה, זה מורכב. ואתה מסתכל ואתה רואה שהתחום האבסוליות הוא פשוט התחום הרבה יותר גדול, הבעיה הרבה יותר אמורה שזה לפתור. ומאז התמקדנו בעצם לבוסון, ואז גם כן היה מודל החום וחשמל בעצם, כי לא דיברו על מימן, לא דיברו על סי-או-2 אז בכלל, אבל ידענו שזה הגיע. החל מ-2019 התחיל לדבר על נושא של כלכלה מעגלית, סי-או-2, המימן, ואנחנו אף פעם לא ראינו את המימן בתור כלכלת מימן, אבל ראינו את המימן בתור אמצעי דרך לאפשר דברים אחרים. ומה שבסון עושה בעצם היא מאפשרת את האנרגיה איפה שצריך אותה. זה אומר שלוקחת בעיה או מטרד, שבמקרה שלנו זה פסולת מוצקה, פסולת מוצקה ביתית, או פסולת רפואית או תעשייתית, כל פסולת מוצקה, וחוסכת את כל הנושא הלוגיסטי של השינוע והטיפול, ומתפסוק את זה למשאב אנרגטי. המשאב האנרגטי הזה הוא בעצם יכול להיות טעינה מהירה לתחבורה ללא פחמן. אני מדבר טעינה מהירה של רכבי בטריה, לא רכבי מימן. יכול להיות ייצור של דלק, הדלק המטוסים האסף, sustainable innovation fuel. בגלל שיש לנו מימן ב-CO2 אפשר גם לייצר מטנול, אפשר גם לייצר הומוניה עם המימן ואזוריה עם ה-CO2. זה נותן מגוון אפשרויות מאוד גדול, כאשר כל הדברים האלה היום הם יקרים לא בגלל התהליך, אלא בגלל חומר הגלם. זה אומר שאם אני רוצה חומר גלם מימן ב-CO2 בעצם ירוק, לא פסילי, אני בהכרח חייב להשקיע אנרגיה רבה בשביל להפיק אותו, בין אם זו אלקטרוליזה או דברים למנהם, ואצלנו זה מגיע בעצם מובנה כי הפסולת כבר מכילת האנרגיה. ולכן אני יכול לעצור את זה כביכול ללא אנרגיה כשאני לוקח חלק מזה לעצמי, או בתביעת האנרגיה מאוד מאוד נמוכה. בן- אוקיי, אתה יכול טיפה לספר לנו בגדול מה החברה עושה? בגדול אנחנו לוקחים פסולת והופכים אותה לאנרגיה. תהליך הגזיפיקציה הוא תהליך שקייגנוואר למעלה ב-150 שנה. אני, בשביל לסבר את האוז, אני תמיד אומר לאנשים שמרי פופנז מתחיל עם דיק ון דיינק, מדליק את הגז של המנורה, הוא בעצם מדליק את זה עם גז שנותר בגזיפיקציה. זה נקרא אז טאונגז. היו בעצם אפיקים את הפחם לשימוש והתוצר הנלווה היה גז, שאיתו היו בעצם מדליקים את התאורה של העיר. גזיפיקציה, אבל תמיד הגזיפיקציה הייתה על פסולת החידה. לכן גם תמיד הלכו על ביומאס או על עץ או על פחם וכולי, כאשר בפסולת, אחת העובדות הברורות והידועות או אקסיומות היא שפסולת משתנה. פסולת משתנה בבית שלך בין ימי השבוע לסופי השבוע וגם בכמויות, אבל הפסולת לא משתנה בין הבית שלך לבית שלך, בין לבית שלך, איתמר, כי כל אחד מגיע מרקע אתני אחר במצב סוצייקונומי אחר, רקע שכונתי אחר, רקע אידאוגרפי אחר וכולי וכולי, ולכן צריך משהו שיתאים את הכל לכל מוצר, ובעצם הריאקטור שלנו, התאמנו את המוצר לפסולת במקום להכריח את הפסולת להיות משהו שאינו. הריאקטור בעצם, בגדול, הוא מה שנקרא מצב מקובה, זאת אומרת, הרימה שיש לנו... הריאקטור מלא בפסולת כל הזמן, אנחנו מכניסים חום מלמטה בצורה של פלזמה, פלזמה זה מצב הצבירה הרביעי בטבע, ברק זה פלזמה, או הדוגמה הכי יפה שכולם אוהבים זה הכדור במוזרון המדע, שנוגעים בו ורואים את הברקים בפנים, זה בעצם פלזמה, ושהיא מאפשר לשחרר חום מאוד גדול, אנרגיה בצפיקה יחסית קטנה, והחום לאט-לאט עולה למעלה ומטפל בסוגי בחלקים השונים של הפסולת, עד שהגז בעצם מפרק אותה לגז. מפה הלשון גזיפיקציה, מטוגאסיפיי. כאשר השארית, במקרה שלנו, היא אבן זכוכיתית יציבה, שהיא מוצר, מוצר תשתיתים, מוצר נגמישים, מוצר נגינות. הדבר הכי מוזר שפנו אליי זה חברות פסמים, ויגשו לקחת את המוצר ולהפוך אותו לבקבוק שלהם, של הבושם, כי הוא שחור מבריק מת כזה. שחור מבריק מת? לא, תתקנו את זה, כן? אחר כך, שחור מבריק, כן? ואנחנו בעצם ממירים את הפסולת, כל החלק האורגני ואורגני בשבילי, דרך אגב, הוא כל מה שבפחמן, זאת אומרת שפלסטיק זה אורגני, אוקיי? החלוקה שאני עושה ב... שצריך יותר נכונה להגיד, היא חלוקה בין, נקרא לזה ביולוגי מתקלל לבין פוסילי, כי כל מה שבא פה בפחמן הוא בהגדרה אורגנית. זו ההגדרה של חומר אורגני, כן? ואנחנו נכנסים למצב שבו אני בעצם אפיק את הפסולת לאנרגיה. המתקן שלנו הוא מתקן עירוני, הוא לא מתקן ביתי. אני עוד לא הגעתי למצב שאני יכול לעשות, כמו בחזרה, להטיב ולהכניס לתוך האוטו שלי את האנרגיה, אבל המתקן הוא מתקן שהוא מטפל במאה טון ליום. בארץ מאה טון ליום זה בערך מאה אלף איש, שמייצרים בשנה. הם מייצרים ביום... סליחה, אני מתקן את זה. מאה טון ליום זה בערך מאה אלף איש, ואנחנו בעצם איתו יכולים להפיק סדר גודל של 100 מגה ועד שעה לאורך 24 שעות, או 4 מגה ועד שעה כניימפלייט, מה שנקרא. שזה יכול לספק את רוב התחבורה הציבורית לעיר בגלל שמי אלף איש. מבחינה אנרגיתית. אז רגע, אז רק בשביל כזה שיותר קל לדמיין למי שמקשיב, אז נגיד יש עיר, נגיד תן לי דוגמה עיר שאתם עובדים איתה, או עירייה, או סתם תל אביב, אתם בטח לא עובדים בארץ, אבל סתם, אז נגיד, תל אביב, אז לעירייה עצמה יש את הטכנולוגיה שלכם? איפה שהמתמנה שלה עובד במקום אחר שהזבל נמצא בו, נכון? - אם אני לא טועה. בעצם הצורה של פסולת ומטרפלת בערים היא נאספת על ידי... על ידי המסעיות הזבל ברחוב, מועברת דרך סוג של אתר שקילה או... איסוף למסעיות יותר גדולות בשביל להוריד את ה... ואז הם יורדו דרום על ההצמנה, בארץ, כן? או במקרה שבאירופה, הם עוד פשוט מגיעות לאתר הטיפולוצולת. אנחנו נמצאים בקצה, אנחנו... אנחנו נמצאים בעצם בקצה העיר. במקום ללכת להטמנה, אנחנו בייחוד יכולים לטפל בתוך העיר. ניקח ערים בסדר גודל של רישון או הרצליה, איזה רישון, בערך שני מתקנים שלנו, אחרי שני מתקנים שלנו, הרצליה אולי... שני מתקנים, מודיעין זה מתקן אחד, אבל זה הסדרי גודל,, של מתקנים, אשר המתקן שלנו הוא מפעל לכל דבר. הוא... המפעל הוא מבוסס על ידי הטכנולוגיה שלנו, הטכנולוגיה שלנו היא חלק מהמפעל, יתר המפעל זה בעצם זו רכבת הפסולת, מיון, הפקת האנרגיה, הפרדת המימן וכל החלקים האלה. תדמיינו מתקן באורך קצנה-קודש של ארבעה דונם, או ארבעת אלפים מטר רבוע, שבסוף הפסולת בצומצמת ב... לשני אחוז מהנפח המקורי. אז אם היה פה וידאו, כשאתם רואים איזושהי אבן קטנה, שהיא בעצם כמו פחשפאה, הם מוזמנים לראות באתר, באתר שלנו, של בוסוף אנרגי, יש סרטון מאוד יפה של הטלף. אוקיי, אז בעצם מתוך האתרים האלה שבהם אתם, אחת הטכנולוגיות שמופעלות בהם, אני מניח, נכון? כי זה בעצם, אתם לא הבעלים של המפעל, כלומר אתם מוכרים את הטכנולוגיה למפעל הזה, ואז בעצם, משמה אתם מתחברים בחזרה לגריד? נגיד, כשאני אמרת על חשמל, איך זה עובד, סתם עניין אותי, או שזה כבר לא קשור אליכם ואז לא נדבר על זה? לא, קודם כול, מה שאנחנו רואים הוא שאנחנו צריכים להיות מעורבים בשלב איזור הפרויקט, זה מוצר שהוא מוטי דיסציפליני, זאת אומרת שהוא גם אנרגיה וגם תשתית וגם פסולת, וצריך להיות מעורב איזור הפריקט, אז אנחנו נשארים מעורבים לאורך כל הפרויקט, ובדרך כלל ישראל גם בעלי מניות קטנים בפרויקט. המתקן, בעצם, מה שאנחנו רוצים לבוא, אנחנו רוצים בעצם לחסוך את נושא הרשת. הרשת היום עמוסה מעייפה, והיא לא מלא בעומס בעצם. בארץ, הכוונה היא בעצם להכפיל את רשת ההולכה והחלוקה. מתקני האנרגיה המתחדשת הם בעיקר בדרום, אבל את האנרגיה צריך בתל אביב. ונוצר פקק תשתיתי, שבו אותו אנחנו בעצם רוצים לעזור ולהפחית אותו. כאשר, אם אני מסתכל על האזור הלוגיסטי של האוטובוסים או של המשאיות, בדרך כלל יהיה קרוב לאזור של הפסולת, רק בגלל הנדל"ן, כי זה אזורים בעיר שהם יותר זולים בדרך כלל. ולכן אנחנו יכולים לחבר ישירות את האנרגיה אצלנו בצינור מימן או בקו הולכה, יחסית קצר, ולחסוך בעצם את העומס על הרשת. אז אנחנו, כאשר, אנו גם מחוברים לרשת על מנת לתמוך בה. כי אחת הבעיות הנוספות שיהיו עכשיו ברשת, עם המעבר לאנרגיה מתחדשת, זה יציבות הרשת. בגלל חוסר יציבות שיש, המובנה בפנים, פחות בארץ, כי בארץ זה סולארי, זה די קבוע, אבל יותר רואים את זה באירופה כמבוססי רוח, והרוח היא לא פקטור שהוא ידוע וברור, כמו סולארי. אנחנו בעצם סוג של מייצבי רשת וגם פיקרסטיישן. זאת אומרת שאנחנו יכולים לספק את זה... כשדיברנו על הגבישות, אפשר או לספק את הטעינה המהירה למשאיות ואוטובוסים, כאשר מה שטוב בזה הוא שאנחנו יודעים בדיוק מתי הם יגיעו. זה לא תחלת דלק רגילה שאני עומד ומחכה שיגיעו מכוניות, ואני לא יודע מה מצב האנרגיה שלי, אבל אני צריך איזשהו מעגורה גדולה של אנרגיה. אנחנו יודעים למתי להכין את האנרגיה לאוטובוסים ולמשאיות, כי הם יגיעו באותה שעה כל יום. בסוף יום העבודה, בסוף יום החלוקה, יום ההסעה וכהנה וכהנה. פרויקט מעניין שאנחנו עושים, מנסים לעשות אולי בחדרים, זה במהלך השבוע לתת אנרגיה למשאיות ואוטובוסים, בסוף שבוע לתת אנרגיה לעיר על מנת שהיא תהיה יותר זמינה ולהפחיד עלויות. [בן]: מעניין ממש. טוב, אז נשמח באמת להבין מה הפרופיל של הלקוחות שלכם? מבחינת סוג הארגון ומיקום גיאוגרפי? אני אתחיל מזה שאני מאוד רוצה להתקם בארץ. בכמה סיבות: א', אני רוצה לקדם יותר תכנולוגיות חשוב בישראל, ב', שוק הפסולת היום בארץ בעצם הופך את הנגב לפח אשפיים אחד גדול ואני כאיש שגדל בנגב, זה גם חשוב לי. ואין היום איפה להתמיד. ישראל בעצם היום בעיקר מתמינה, כאשר יש דיבורים על לעבור למשריפת גדולות או מודלים כאלה, אבל אם נקשיב לפרופסור אופיר אילון ממכון שמואל נאמן, היא גם תרחיש שהמודל המבוזר הוא המודל יותר נכון, בגלל שזה מפחיד גם לוגיסטיקה של משאיות. זאת אומרת שצריך להסתכל על המערכת כמערכת כוללת, ולא רק על העלות של טיפול הפסול בסוף, אלא גם מה אני צריך, איך אני מביא את הפסולת לאיפה שצריך. כי זה עוד משאיות וזה עוד זיהום אוויר על הבקבישים, וזה עוד תחבורה, וזה עוד עומס ועוד ערב ואחד דברים, כאשר עשינו עבודה לעיר דלי והראינו להם שהם במקום מתקן אחד גדול של אלפיים טון ליום, הם עשינו עשרה מתקנים של מאתיים טון ליום, לאורך 25... לאורך 25 שנה של הפרויקט הם חוזרים 30 מיליון קילומטר של... 30 מיליון קילומטר של משאית שזה צריך להיות משמעותי מאוד לעיר, גם בעומס וגם באנרגיה. הלקוחות שלנו בדרך כלל יהיו... אין... לכל מדינה זה משהו אחר. למשל, בסקנדינביה העיר היא בלת חברת האנרגיה שהיא אחרייתה התשתית, בניגוד למה שקורה בארץ למשל. זה אומר, אם הייתי לוקח את... את מודיעין פה בישראל ויצבת אותה בשוודיה, אתה צריך להיות לה חברת אנרגיה וחברת מים וחברת שפחים וחברת רשת, תשתית, בעצם. בארץ זה אחרת. אז בארץ הלקוחות שלנו יהיו... יכולים להיות חברות האוטובוסים, גם העיר, אם תהיה שותפה, כי אנחנו יכולים לחסוך לבעלויות, יהיו כמה וכמה שותפים. אין איזה לקוח ספציפי שאתה יכול להגיד. זה הלקוח, כל מדינה היא אחרת. בגרמניה ובצרפת, הלקוח שלנו הוא לחברת הפסולת. היא בעצם רוצה שליטה על כל שרשרת הערך של הפסולת, מהאיסוף ועד הטיפול. אבל בהודו, אנחנו חלק מפרויקט ניקוי הגנגה שמה, שמה אנחנו, בכלל של הממשלה. אז זה בהחלט משתנה בכל שוק ושוק. איתמר - תגיד, מבחינת המודל העסקי, טיפה הזכרת שאתם עובדים כל פעם בצורה איש פרויקטים שונים עם גופים שונים, אבל המודל העסקי הוא זהה? כלומר, איך אתם גובים תשלום על המוצר שלכם? הפרויקטים האלה לוקחים הרבה זמן ליזום אותם ומצד שני, אחר כך הם חיים המון זמן. על מנת לצמצם את הסיכולים אנחנו לוקחים חלק גם בפיתוח הפריטלי, אנחנו נהיה חלק מה...בשלב הראשוני לפחות נהיה חלק מהיזמים גם. ניקח גם עבודה עבור ההנדסה ועבור מכירת הציוד בפועל, אבל גם...אבל אנחנו לא ניקח אותו במרווח גדול, ואנחנו ניקח דמי רישיון, השימור של הטכנולוגי, כאשר המוצר, החלק שלנו בתוך המתקן, שהוא הלב של המתקן בעצם, הוא קופסה שחורה. אנחנו מפקשים עליו מרחוק. המפעילים רק יכולים לראות אותו ולעשות שילולים מאוד מינוריים, הם לא יכולים לנגעת בשום דבר בתוך הקופסה השחורה, זה חלק מההגנה על הקניין הרוחני שלנו. במקרה שאנחנו נשארים בלמיות, גם יהיה לנו גם סוג של דיווידנט, אבל אנחנו רוצים בעצם לחלוש לכל הקאש פלואו. שוב, מלאי לגבישות, לאפשר לגבישות ולאפשר ללקוח לראות את הדרך הנכודה, איך הוא ממקסם את הרפקיות שלו גם. יש איזה פרויקט שעשית לאחרונה שאתם עכשיו עושים, שאתה כזה ממש מתרגש, בין אם זה בגלל האימפארקט או בגלל האתגר הטכנולוגיה, איזה מורכבות שיש שם שמגניב אותך באופן ספציפי, או...? הפרויקט הבאה שלנו זה הפרויקט המסחרי הראשון של החברה, זה בעצם היציאה אחרונה לבגרות. עברנו סדרה של, בייחוד איזה גימלונים, גיליתי לא מזמן, סקיילאפים. והגענו למוצר הסופי שלנו עכשיו, שאתם רואים את הסרטוט הסרימטי שלו... לא רואים, סליחה. שבו אפשר באלפארנו לראות אותו. וזה יהיה הפרויקט הראשון, שבגלל שהפרויקטים לוקחים הרבה זמן, אנחנו במקביל לטכנולוגיה גם פיתחנו את החלק העסקי, את הפרויקטלי, זאת אומרת שיש לנו היום צבר הזמנות או צבר פרויקטים, צבר גודל של כמעט אחת וחצי מיליארד יורו, כאשר מחכים לראות, לקדם את זה בשביל מחכים לראות את המתקן הראשון המזחרי, ואז היתר ייכנסו לעבודה. פרויקט כזה, פרויקט תשתית, צריך להבין, לוקח זמן. אנחנו לא סס. לוקח כשנתיים-שלושת אלפים לפתח אותו, להגיע למצב שאתה בכלל חותם על הסכם בישראל אפילו טיפה יותר, מסיבות שונות ומשונות, אם זה רגולציה ואם זה ביקורוקציה ואם זה פשוט חינוך הלקוחות, כמו שאמרנו, יש לנו כמה וכמה לקוחות. יכול להיות מצב של... היתר הוא משהו שלא יודעים כמה זמן הוא, במיוחד במקומות כמו ישראל. אי ודאות גדולה, למרות שיש חוקים, אבל אי אפשר לדעת מה קורה. שלב הבנייה וההפעלה זה כבר יותר פשוט, אבל בגלל זה החלטנו לקדם כמה וכמה פרויקטים בקצבים שונים בהתאם להתקדמות של הפרויקט, כאשר כולם ייכנסו למה שנקרא להייפר דרייב, ברגע שאנחנו נוכיח שמתקן בעצם עובד. אנחנו לא מוטרדים, האם הוא עובד? בגלל שכבר הפעלנו, כמו שאמרתי, הפעלנו כמה וכמה ריאקטורים, גם הפסולה ביטית לא ממועילת. כאשר אנחנו מסתכלים, הגופים שממנים בעצם את הפרויקטים הם כבר איתנו כבר עכשיו, גופי השקעה גדולים שיהיו חלק מהסבב הגיוס הקרוב שאנחנו עושים וגם מהפרויקטים עצמם. אני מבין, אז בהמשך על זה, אז איך באמת אתה רואה אתכם, איך אתה רואה את ההתפתחות שלכם בחמש שנים הקרובות, נגיד? מה הוויז'ן או מה היית הכי שמח שיקרה? במהלך השנה וחצי הכרוב הזה אנחנו נמדר את המתקן, נגיע להפעלה של הריאקטור המסחריב האלה שלנו, נמשיך את זה לכיוון המתקן מלא, שהמתקן שלנו בעצם עובד בשלושה קווים מקבילים, כאשר שני קווים עובדים ואחד נמצא בסטנדביין, והסיבה לכך היא בגלל שאנחנו נותנים סוג של שוק חדש בעצם שתהינה מהירה. אם אנחנו לא עובדים, זה לא כמו את אחד הדלק שהם יכולים לנס למקום אחר, כן? אנחנו צריכים לעשות... להיות זמינים מאה אחוז מהזמן. ואז אתה חייב שיהיה אחרי יתירות. אז זה שנתיים זה ייקח, וזה יהיה אחר כך הכי מרגש, ואני מקווה מאוד שאנחנו גם נוכל להרים פועל פה בארץ, ואז בהחלט אני, מה שנקרא, אני יכול לפרוש בשקט. ותגיד,בתור מי שנמצא בעולם הזה הרבה שנים, איך אתה רואה את העתיד של התעשיה הזאת? לצער העולם, אבל אולי לטובתנו, הפסולת לעולם לא תיגמר. דיבורים על להגיע לכלכלה מעגלית מלאה, או זירו וייסט, או בוא'נה, בוא'נה, בוא'נה מחזר הכול ובוא'נה להשתמש בכול, לצערי זה לא דיבורים הגיוניים או ריאליים, כמו המחשבה שאפשר לוותר על הפלסטיק. אנשים צריכים להבין שהם מוותרים על פלסטיק, מוותרים על צינורות רפואיים, מוותרים על שמירה על טריות, מוותרים על משחות שיניים, מוותרים על גבינה. אנשים לא גם מבינים איפה נמצא כל הסיפור הזה, אבל אני גם חושב שזו בעיה שאם לא יטפלו בה, תתפוצץ לנו בפנים יום אחד, בצורה די... ואני חושב שגם בארץ צריכים להתחיל להבין את זה, כי הדוגמה הכי טובה אולי הייתה בנפול לפני כמה שנים, שלא הצליחו לאסף את הפסולת ופשוט התחילו לשרוף אותה ברחוב... לשרוף אותה מחוץ לעיר. אנחנו רואים את זה פה בארץ במקרה של השטחים, של השריפות פסולת, כי אין מה לעשות, וזה זיהום אוויר. לכן, וכשיש בעיה, בסוף האנושות מוצאת פתרון. אז זה יהיה אנחנו, זה יהיה אחרים. אני... תמיד שואלים אותי מה לגבי המתחרים שלך, ואני אומר, לי אין מתחרים כרגע, לא כי אין מתחרים כי אני הכי טוב, אלא אני חושב שאנחנו צריכים לעזור אחד לשני ולהתמקד, כי הטיפול לפסולת הוא בעיה כל כך אמורה. אנחנו מדברים על סדרי גודל של שני מיליארד טון בשנה של פסולת ביתי בלבד, כמות זהה אולי של פסולת עשייתית ואחרת, צריך אפילו להגיע לארבעה מיליארד בתוך עשור. יש לך עוד 20 מיליארד טון קבורים במתמנות ברחבי העולם, שזה גם בעיה, אבל זה גם השאב שאתה יכול להשתמש בו. אתה יכול ממש להנצל אותו. ולכן בסוף אנחנו, האנושות היא... יש לה יכולות כשהיא צריכה. החלק מהסיפור של פסולת, שלא תחזור על היום, כי בעצם הוא הלך לפח ומישהו אחר בעיה איזה וזה הפך להיות בעיה של מישהו אחר. לכן אנחנו קוראים לעצמנו גם דה אימבי קמפני, in my backyard. אתה חייב להיות אחראי על מה שאתה מייצר. בהגדרה אתה גם תתחיל לייצר פחות פסולת, כן? כי אם אתה אחראי על זה ואתה לא יכול לשנע, והתחילו עם זה עכשיו, כי פעם היו פשוט זורקים את הפסולת במקומות אחרים או במדינות אחרות, זה אסור היום, ולכן יש יותר הבנה. עם ההבנה זה יגיע גם לטכנולוגיה, אז כן, אני חושב שבסוף ימצאו פתרונות. התבנה היא כבר לא ריאלית. שריפה היא פתרון ישן אולי, יש לך אפשרות יותר, לא כי היא לא טובה, אני לא נגד זה, אבל זה בזבוש על המשאב. זה אומר, אם אני לוקח שריפה ואני מנצל, הופך איזה, שורף אותו, משתמש בחור, מייצר כיתו, כמו טורבינות כיתו של פעם, 20 אחוז, כשיש לי אפשרות להגיע ל-60 אחוז יעילות על האנרגיה הזאת, אבל אני פשוט, אין לנו את הלוקסס לוותר על האנרגיה הזאת. אנחנו חיים בעוני אנרגטי. אנשים חושבים שכל פעם הם הדליקו את האור, יחצו למדתה לגייס אור, בקרוב זה לא יהיה, עם הכניסה של... אני מדבר על AI וביטקוין ו... איך אנחנו מדברים פה על חשמור של הכל בעצם? הכל... צריך לך לשמור על הכל אחת בתעלה, והרשת לא יכולה לקחס את זה, אז הצלחו להפוך את זה למשלב ויש פה אפשרות, במיוחד בישראל, גם לדנג על... לקפוץ. כמו שבאפריקה קפצו על הטלפון לקווי, בכפרים באפריקה, בעולם לא היה להם טלפון קווי וישר הם יכולים להיות עם טלפונים ניידים. אז אותו דבר שלא נקפוץ פה לטיפול לפסולת. יש כמה וכמה טכנולוגיות, גם פה בישראל, מאוד מעניינות לטיפול לפסולת וצריך לעזור להם ולקדם אותם. מדהים. טוב, אני חושב שזה סיכם את הנושא ממש טוב. תודה רבה, לירן. היה סופר מעניין. יש עוד משהו שאתה רוצה להוסיף, שאתה חושב שדיברנו עליו, או מסר או משהו? המסר הוא באמת, שאנחנו נסתכל עליו בתור משאב. בתור משאב ש... שעשו לבדבז אותו. במיוחד בעולם שלנו. טוב. מעולה. המון המון תודה על הזמן. אנחנו נשלח לך בשבועות הקרובים, כזה יש לנו בקלוג של כמה פרקים, את הפרק הערוך ואז תאשר ואז... מניח שנפרסם אותו כזה עוד חודש וחצי, חודשיים, משהו כזה. וזהו, שיהיה הרבה מאוד בהצלחה. מה שאתם עושים הוא סופר מעניין וסופר חשוב. אני אגיד לכם עכשיו, אנחנו, מה שנקרא. אני פשוט לא רוצה את ההסברת אבל יהיו פה כמה פרקטים בארץ. אנחנו היינו - "איך פותרים את זה"- אם אהבתם, נשמח שתעקבו אחרינו ושתמשיכו להאזין לפרקים הבאים. [איתמר]: תודה רבה לליאור פארי על הסאונד ועל המוסיקה המקורית, לגוגל פורסטארטאפס על האולפן, וכמובן תודה ללירן דור.