היום נארח את מאור בזנר, ה־CTO של חברת ECOncrete, שמפתחת בטון אקולוגי לבנייה בסביבה ימית. שנייה לפני שמתחילים, ב־16 בספטמבר יהיה בחיפה Blue Tech Summit, כנס שמקדם כלכלה כחולה, חדשנות ימית אנרגיה ירוקה ומפגיש בין חוקרים, משקיעים ויזמים. אגב למאזיני הפודקאסט יש הנחה, יאללה בוא נתחיל. היי מאור, תודה שבאת. תוכל לספר עליך קצת? אהלן, קוראים לי מרו בזנר. אני עובד בחברה שנקראת אקונקריט. התפקיד שלי בחברה הוא סמנכ״ל טכנולוגיה. אני גם אחרי החברת בת האמריקאית שלנו. אקונקריט עושה תשתיות בטון אקולוגיות בים, שזה שם מאוד מפוצץ למבנים מאוד גדולים מבטון. בדרך כלל ישוברי גלים כרועת ים, ייצוב של תשתיות אנרגיה, אם זה כבלים או בסיסים של טורבינות רוח. והטוויסט האקולוגי הוא שאנחנו משנים את ההרכב והצורה של הבטון, שתהיה לו השפעה חיובית יותר על הסביבה שהוא נמצא. אני יכול גם לתת עכשיו את השפיל למה צריך בטון אקולוגי. אז שבע פעמים מתוך עשר, כאשר בונים בסביבה הימית, החומר שבוחרים להשתמש בו הוא בטון. הסיבה לכך היא די ברורה. זול, עמיד, קל לייצוא, כלומר לייצר את הצורה שרוצים. חיסרון שהוא לא כל כך טוב לסביבה הימית שהיא מאוד רגישה. הסיבה שהוא לא כל כך טוב, או יש כמה סיבות, אבל שלוש שני עיקריות הן הרכב החומר, שהוא שונה למדי ממה שהאורגניזמים בסביבה הימית רגילים אליו, ושתי הסיבות האחרות הן פני השטח של הבטון, או ראש ובראשונה בטון לרוב הוא חלק. חלק לרוב זה טקסטורה שלא קיימת בטבע, והיעדר של מבנים בפני מידה קצת יותר גדול, כמו מבנים לאגירת מים, בריכות גאות ושפל שאפשר למצוא לצורך העניין בטנטורה או ברצועות הים התיכון או מרקיע הממשלה האטלנטי והפסיפי במקומות מסוימים, ואם אתה בונה קיר ישר מחומר סיבוב שונה לסביבה הימית, זה לא כל כך טוב לגלשון המועטה. אז הצורה שבה אקונגריט בחר להתמודד עם הבעיה הספציפית הזאת, היא בראש ובראשונה לטפל בחומר, ובכלל הוא תוסף, שאנחנו מוסיפים לכל תערובת בטון מזרומית. מה שהוא עושה זה הוא מייצר איזושהי מימניות קצת יותר חזקה מתוך הבטון, מוסיף לו לשנות שירות, לאורך החיים שלו, הוא גם מעלה לו באופן די עקבי 10% בכוח הדחיסה והכפיפה שלו, ומוריד בצורה די דרסטית את חדירות הכלורידים לתוך הבטון, מה שלמעשה הופך את החומר לניטרלי. אז האסטרטגיה שלנו כחברה, במקום לשנות את החומר או לחנך את השוק, הייתה לשפר את הביצועים של החומר. אחרי שהפכנו את החומר למעשה לניטרלי, נשארת רק נשארות, אולי אם נשארת או נשארות עברית זה לא החלק החזק שלי, אבל כל מה שנשאר לעשות זה לטפל בפני השטח. כלומר, להמיר את הקיר החלק הזה למשהו שהוא יותר מתכנס עם דרישות המחיה של המינים המקומיים בסביבה אקולוגית מסוימת. אם יש צורך בהגנה על מינים צעירים יותר או בוגרים יותר, האם יש צורך בלייצר מקומות מכבוא או מסתור, או הזדמנויות להתיישבות או לציד, זה מאוד משתנה בהתאם לסביבה לסביבה. זהו, בגדול החברה הוקמה על ידי שני ביולוגים יומיים, דוקטור עידו סלע ודוקטור שמרית פינקל, זיכרונה לברכה, שצללו בים האדום, ספרו אלמוגים, ראו שעל חלק מהתשתיות בים האדום צומחים אלמוגים, חלק מהתשאלות לא סופרו אלמוגים, אמרו, אוקיי, חייב לתת לו סיבה. וכך למעשה הם לאט לאט גילו מה הן הסיבות האלה, ופיתחו את המוצר ואת החברה בהמשך. אני אוהב להגיד ש-Icomptry קיימת כבר לפי עוד גיל 12, אולי 13 שנה כבר, ואם את כמה השנים הראשונות השקענו בלמוד לעבוד עם הטבע לא נגדו, את הכמה שנים האחרונות השקענו בלעבוד עם הגורמים האנושיים שמפתחים בסביבה הימית ולא נגדם. כי בסופו של דבר ההתפתחות האנושית דורשת אינסוף תשתיות, לא אינסוף, אבל דורשת יותר ויותר תשתיות בסביבה הימית. התשתיות האלה כמוהות whatever we like it or not, והתפקיד שלנו כחברה זה להגיד להם, היי, יש דרך חדשה לפתח, אלא לא רק שהיא טובה יותר לסביבה, היא גם כנראה יותר טובה לכיס שלכם. אז בואו תעזרו לנו לעזור לכם, לעזור לטבע ולתשתיות שאתם מפתחים. תוכל לספר על תמהיל הלקוחות שלהם, מדובר במדינות/עיריות/חברות? אני אוהב את השאלה הזאת. אפשר להסתכל עליה מכמה בחינות. בראש ובראשונה הלקוחות שלנו הם היצורים, האצה והדגה שניזונים מהתשתית. אבל מי שמשלם על זה הוא מה שאתה שאלת עליו, מיהו הלקוח שלך. עכשיו, פרויקטים בסביבה הימית עם סייג למדינות אחרות, שבהם יש הרבה נכסים פרטיים לאורך קווי סוף בישראל, וגם לרוב בעולם יהיה איזשהו נכס שהוא לפעמים לאומי, לפעמים מוניציפלי, לפעמים שייך לעירייה, נמל אשדוד, נמל חיפה, במקרה הישראלי, מספנות חיל הים למיניהן, אסדות אנרגיה. סליחה? כן. מה? אתה צריך סליחה? כן. אני עולה, סליחה. לא, לא, אני עולה, אני עולה. כן. כן, אני עולה. סליחה. תודה, אדוני. דיברת על הלקוחות, סיימנו את המשפט באסדות נפט. אסדות גז טבעי במקרה שלנו, בשביל ההריסה. אז הלקוחות שלנו הם כל דבר, או לקוחות פוטנציאליים שיכולים להיות לנו, הם כל דבר מנמל במקרה של המדינה שלנו, לרוב זה נכס לאומי, לפי דעתי. בהרבה מדינות אחרות זה נכס פרטי נמלים. אבל לרוב הלקוח הוא מוניציפלי, ממשלתי, מה שנקרא B2G או B2B, אם אתה רוצה בעגה המקצועי, זה איפשהו באמצע שם, איפשהו בין משפחה לדבר, למשפחה לדבר, למשפחה לדבר. ואיך נראית כל האופרציה של המוצר, אתם ממש מייצרים את הבטון או שאתם מספקים את הטכנולוגיה שלכם ליצרני בטון? אז בגדול,... אנחנו כחברה, אנחנו לא יצרני בטון או... או קבלנים. אנחנו מספקים את הטכנולוגיה שלנו ליצרני הבטון המקומיים ולקבלנים המקומיים כדי להשתמש בה. זה משתנה מטריטוריה לטריטוריה. בגדול, אנחנו מעדיפים לספק אך ורק את הטכנולוגיה. יש טריטוריות שבהן יש... הרבה דגש על... מי לוקח אחריות ולייביליטיז, בעיקר בארצות הברית, ושם אנחנו מספקים את ה-את ה-מוצר, את המוצר מוגמר, את הבטונדה עצמה, עם הטכנולוגיה בתוכה. אבל גם כשאנחנו עושים את זה, אנחנו לעולם,... לא לעולם, אבל אנחנו מספקים ל-יצרני מקומיים את הכלים לייצר את המוצר, קונים אותו בעצמנו ומוכרים אותו ללקוח הסופי. מי? ו... אוקיי, אז מעניין אותי לשמוע, בסוף מדובר בתעשייה, תעשיות די מסורתיות., אתה מדבר עם אנשים, עם חברות ש... בחברות ומדינות שכבר עובדים ככה עשרות שנים, מאות שנים אפילו אולי, אמ... ואז אתם אומרים, אתם מנסים לשכנע אותם, שהי, תראו, יש לנו מוצר יותר איכותי, יותר אקולוגי, איך... נשמח לשמוע על ה-על התהליך הזה של ה-של השכנוע,, בפתרון? , בני אדם אוהבים מאוד שינוי, כמו שאנחנו יודעים., בטח כשהם עושים משהו בהרבה שנים, אז הם... מקבלים את זה בידיים פתוחות. אם... אז אני חוזר ל...לסטייטמנט הקודם שלי, שלקח לנו כמה שנים לעבוד איך-איך לעבוד עם הטבע, ואה... לקח לנו עכשיו עוד כמה שנים ללמוד איך לעבוד עם המפתחים. אז בראש ובראשונה, בתור בן אדם שמביא חדשנות לתחום שמרני, המחויבות היא עליך, לעמוד בכל הסטנדרטים קיימים, ולמעשה להיות אפילו מחמיר יותר למה, כולם משחקים שתיכשל. אז אין לך את הפריבילגיה של להיות פחות טוב, אין לך אותה. בסרט אתה לא תעשה אימפקט, וזה אחד הדגשים, ומה שמייחדים אותנו כחברה זה ש-שאנחנו בחרנו כאסטרטגיה לא להגיד, לא, אל תבנו בים, זה לא טוב, בחרנו להתמודד עם החומר כנראה הכי מזהם שהים יודע לקבל, וגם שאחראי על רוב ספיחת, לא רוב, אבל אחד הגורמים המרכזיים לספיחת הפחמן לגוף המצוינות בעולם, ולהגיד, זהו המדיום שאנחנו צריכים להתמודד איתו. למה? כי אנחנו רוצים לעשות השפעה בפני מידה גדול. אז בראש ובראשונה בחרנו חומר שהתעשייה אוהבת. ובחרנו לטפל בו בצורה שהופך אותו ליותר טוב, למעשה שמתפקד יותר טוב כבטון, נקודה. עכשיו, זה שיש לזה יתרון אקולוגי זה טוב ויפה, אבל זה לא מעניין את הקבלן שמשתמש בו. דבר שלישי זה לדבר את הז'רגון, להבין איך עסקה או פרויקט נרקם, ולהבין איך אתה לא מאיים על הפרנסה של הבן אדם, או על הצורה שבה הוא עושה דברים. להפך, אתה מתחבר לצורה שבה הוא מתפרנס, לצורה שבה הוא בונה ולמעשה עוזר לו לייצר לעצמו עוד עבודה. כמובן,, אני לא נכנס לטקטיקות של בדיוק איך לעשות את זה, אבל באופן כללי בחדשנות, ובפרט בחדשנות בלו-טק וגרין-טק, צריך ללמוד להקשיב לשוק. סטארט-אפיסטים נורא נורא עוברים את המצהר שלהם, אז לפעמים מאוד מפריע להם לשמוע מה השוק אומר להם על המוצר, ולראות איך השוק מגיב אליו. זה לא ה-transition call, זה הליכת גיסה מאידך גיסה, העולם משתנה, סבבה? כל מקום בעולם כמעט היום, אם אתה בונה בים, אתה צריך לפצות על זה איכשהו, על הנזק שאתה גורם לו. אפילו במדינות פחות מתקדמות כמו שלנו, בנושא החקיקה הסביבתית יש איזשהו אלמנט שרשות הטבע והגנים, או קקל, או לא משנה איזה גוף זה, בהתאם למקום שזה נמצא. המפתח צריך לתת דין על חשבון על הפגיעה הסביבתית שהוא עושה את זה, לארצות הברית זה קיים כבר מעל 40 שנה, ארצות הברית, כן, זאת אישה מאוד אוהבת להפיק נפט וגז, לה יש מדיניות פיצוי סביבתית של מעל חמישה עשורים. באירופה מכרזים שיוצאים, יש בהם סעיפי, סעיפי, אני לא יודע איך לרגם את זה לעברית, אבל סעיפים שמתמקדים בניקוד במכרז בהתחשבות הסביבתית שלך. יש אזורים שלמים בים שאסור לעבור דרכם, כי הם מוגנים סביבתית. עכשיו, אנחנו מדינה מאוד קטנה ויש לנו אמנם קו חוף די גדול, אבל בעיניי ישראלי הממצא לא מתייחס אל האינפקט של הים ושל החיים שלו. כלכלה ימית היא אבן יסוד של העולם המודרני, כמו שאנחנו מכירים אותו. ותשתיות כמו נמלים, מסופי גז ונפט, חוות טורבינת רוח, אפילו האינטרנט שאנחנו מדברים פה דרכו, הכל עובר דרך הים. הים מווסת את האטמוספירה ואת כמות הפחמן הדו-חומצני. במישור הפילוסופי אפשר להגיד שנולדנו ממנו, כי אם אתה מאמין באבולוציה אז זה לגיטימי להגיד דבר כזה. ואנחנו ניזונים ממנו, ושמירה עליו היא אקוטית בלשון המועטה. לא, סליחה, קצת סטיתי, אני לא זוכר מה השאלה. ענית, ענית עליו. תוכל לספר על איזה פרויקט מעניין שאתם עובדים עליו עכשיו? יש שתי פרויקטים שהם די חוברים לליבי. הראשון מהם הוא זה שהביא אותי לעבוד בחברה הזאת. קוראים לו Living Breakwater, אחרי אוריקהן סנדי. הממשלה האמריקאית הקצתה די הרבה כסף כדי לבנות מצאי הגנה חופיים לעיר ניו יורק. אקונקריט כחברה, אני עוד לא עבדתי בה באותה תקופה, עזרה לאחד ממשרדי התכנון להגיש הצעה לבנייה של שבעה שוברי גלים, די גדולים, מחוץ לסטטון איילנד. והאינטגרציה של הטכנולוגיה של אקונקריט למעשה היא אחד הגורמים שעזרה למכרז הזה או לקבוצה הזאת לא רק לקבל את המכרז, אלא לבצע אותו במחיר אופטימלי. עכשיו, הפרויקט הזה קרוב ללב שלי לא רק כי הוא עדנע ויש לו אימפקט סביבתי אדיר לחיוב, והוא מוכיח את הקיימות של טכנולוגיות כמו שלנו, שיש להם מחויבות להיות מטיבות לא רק סביבתית אלא גם כלכלית, אלא גם כי הוא אפשר לי להצטרף לחברה, הייתי סטודנט לעיצוב תעשייתי במכון הטכנולוגי חולומי, אחד המרצים שלי סיפר לחברה מה היא עושה בפרויקט, וניגשתי אליו בסוף ההרצאה ואמרתי, היי, אני אוהב את מה שאתם עושים, מתי אפשר להצטרף? ולא משנה, התגלגלו הדברים, ויצא לי להצטרף לחברה בגלל שהיא קיבלה את החוזה לפרויקט הזה, והיה אפשר להכניס עוד עובדים. אז זה פרויקט אחד. עוד פרויקט שהוא גם מאוד קרוב לליבי זה חוות טורבינות רוח, שקוראים לה ויניארד ווינד, לחופי מדינת מסצ'וסס בארצות הברית, ולמעשה החבר'ה שפיתחו את הפרויקט שם, הם נתקלו באיזושהי בעיה, הם היו צריכים להעביר כבל, חשמל, את כבל הייצוא של החשמל של החלווה, באזור סביבתי מאוד, שמוגן סביבתית מאוד, ולא היה להם איך להגן על הכבל, היה שם איזושהי בעיה טכנית, והאסטרטגיית ההגנה על הכבל הראשונית שבחובה לא עבדה, ונוצרה סיטואציה שאנחנו יכלנו לשרת אותם מהר, בקלות, ובצורה שמאוד מיטיבה עם הפרויקט שלהם. האינטגרציה שלנו לתוך הפרויקט הזה יצרה איזושהי תגובת שרשרת שהפכה את השימוש בטכנולוגיה כמו שלנו, לסטנדרט שמשתמשים בו היום בחברות של טורבינות רוח. עכשיו, אפשר לקרוא לזה מזל, אפשר לקרוא לזה עבודה קשה, אפשר לקרוא לזה צירוף מקרים, אבל העובדה היא שהיה לנו את הפתרון הנכון בזמן הנכון ללקוח הנכון, העזבי אותנו לנקודה שלמעשה שינתה את הצורה שבה בונים בארצות הברית ובעולם כולו. שזה הישג די מרשים לחברה קטנה מישראל. וואו, יש פרויקטים ענקיים, זה צירוף, וואו, פרואקטיביות מדהימה אילו, זה מדהים על הפרואקטיביות שלך, לבוא למרצה ולשאול אותו. מדהים. כן, זה בדיעבד נקודה ששינתה את חיי. לא ייחסתי לה הרבה משמעות. שתי שאלות אחרונות, שאלה ראשונה, מה חזון שלכם? כמו שפינקי אומר למוח, או המוח לפינקי זה להשתלט על העולם, לוודא שכל מי שבונה בסביבה הימית, יש לו את הכלים לעשות את זה בצורה שתטיב ותקל על העומס שהוא מייצר על המערכת הסביבתית שהוא בונה בה, כחברה. כבן אדם שעובד בחברה, אני חייב להגיד שיש לי, מאז ומעולם הייתה לי משיכה לאמצעי ייצור תעשייתיים. בסוף הם אלה שמשנים את בני העולם. ולכן אני חושב שה-case study של אקונקריט כחברה שיש לה אימפקט סביבתי והיתכנות כלכלית בעולם, הוא חשוב לי במידה שקשה לתאר, כי זה כן משהו שאפשר לשכפל לא רק בסביבה הימית אלא גם הסביבה הלבשתית. ולמעשה כל בן אדם, לא יודע אם כל בן אדם, אבל אני חושב שיש לנו מחויבות להשאיר את המקום הזה טיפה יותר טוב ממה שכיבדנו אותו, וזה לא פשוט וזה לא סטרייטפוריד לעשות את זה, אבל הצעדים הקטנטנים האלה, כמו שאנחנו עושים ב-A קונקריט ועוד הרבה חברות אחרות לעשות מסביבנו, יעדעדו לדורות ויתאימו עם מי שיישאר פה. אז אתה אופטימי. מה ה? מגניב. טוב, אני חייב להגיד לך שאני,, זה היה מדהים. רגע, אתה על השטקנו, אני לא שומע אותך. סליחה, בדיוק רציתי להפסיק את ההקלטה. אני ממש מודה לך, היה מדהים, מרתק, ואני בטוח שהפרק הזה יהיה מדהים. אז ככה, שוב פעם, כמה דברים לוגיסטיים. אני הולך לערוך את זה, אני אשלח לך את זה לאישור. מאמין שזה ייקח כזה כמה חודשים עד הפרסום, ותודה רבה. וסתם, אם יש לך אולי רעיון ליזם חברה, בן אדם, שאני יכול לראיין בחברה אחרת,, מגניבה ומעניינת, ששווה לשמוע אותה, אז אשמח לשמוע אולי על חיבורים. כן, אני אחבר אותך עם אוריאל בן-צבי, מחברת קורטיל. הם עושים ציפוי לברזל, שלא מבוסס על, נגד חלודה, שלא מבוסס על כימיקלים, הוא טבעי לחלוטין, והוא מאוד דומה למה ש..., לסביבה שאנחנו עובדים. אז יש לך את המספר הטלפון שלי? אני אכתוב אותו. 05244? 05244-79139. 05244-79139. 05244-79139. אוקיי. מגניב. טוב, סבבה. בכיף. אחלה, בן, תודה שהיית סבלני, ואם אני יכול לעזור לך בכל דרך ראשי, רק תגיד. כמו שאתה רואה, אני פוטפולן מבולגן, אבל בסוף אני מתגייס לארבעה. טוב, תודה. ממש תודה. בכיף, בהצלחה. נו, בראש. ביי ביי. ביי. תומלל באמצעות שירות התמלול של ivrit.ai