** היי יונתן תודה שהצטרפת אלינו, אז אשמח תספר לנו קצת עליך, מי אתה ומה הרקע שלך.   אם תספר על עצמך קצת. אז אני יונתן, אני מנכ״ל ומייסד שותף של חוות ברוויל. במקור אני ירושלמי, יש לי שלושה ילדים קטנים, היום אני גר בצפון בכלל, בעמק יזרעאל. מבחינת לימודים, אז למדתי פיזיקה באוניברסיטה העברית, פיזיקה וכימיית הראשון ופיזיקה תואר שני, התמחות בביופיזיקה. במהלך הלימודים הייתי שותף בהקמה ובהובלה של קואפרטיב מזון בירושלים, נקרא אז קואפרטיב בשותף. זה היה בעצם סופר בבעלות משותפת של כמעט 400 חברים בסיום, אז הייתי היושב ראש והמיילד של הקואפרטיב. וזאת, ותוך כדי בעצם ממש בסיום הלימודים, אח שלי אמר לי, אח שלי הוא מהנדס מכונות והוא בדיוק עבד באותה תקופה בחברה שגידלה מיקרואצות, אצות מיקרוסקופיות. זאת אומרת, שמע, זה תחום נורא מעניין אבל יש לתעשייה הזאת תקרת זכוכית מאוד נמוכה ויש לי רעיונות איך אפשר לפרוץ אותה, בוא תסיים צ'ק צ'ק את הלימודים ובוא נעשה משהו ביחד. הבאנו גם את האח השלישי שלנו שהוא רופא, הוא בדיוק היה בהתמחות בכירורגיה והחלטנו יחד לצאת להרפתקה הזאת שנקראת ברווה. מדהים, שלושה אחים ולהקים כזה עסק משפחתי.  שמע זה ממש לא רגיל,  להקים ככה ממש עסק משפחתי טוב, אז תוכל לספר לנו על ברוול? כן, אז באמת, אז כמו שאמרתי אנחנו מתעסקים עם פריצה של תקרת זכוכית של תעשיית המיקרואצות, מיקרואצות בעצם זה אצות, זה לא כמו אצות של סושי, זה אצות מיקרוסקופיות, חד-תאיות, אנשים מכירים בדרך כלל ספירולינה, חלק מכירים כלורלה, זה סוגים של מיקרואצות, זה צמחים מיקרוסקופיים, חד-תאיים שגדלים במים, בעצם הם נוצרו כבר לפני שני מיליארד שנה והם, זה בעצם היצור, הצמח הראשון שהצליח להשתמש באנרגיה חיצונית לכדור הארץ, להשתמש באור שמש, והם בעצם פיתחו את הפוטוסינתזה, להשתמש באנרגיה חיצונית כדי לגדול, והיה להם שני מיליארד שנה של לשפר ולייעד את התהליכים האלה, ובעצם 50% מהחמצן שאנחנו נושמים היום באטמוספירה זה מיקרואצות מפיקים על בסיס יומי, הם בכלל שיערו את כל האטמוספירה שלנו בחמצן מלכתחילה, ומיקרואצות, בגלל שזה צמח חד-תאי, הם בעצם מפוצצים בחלבון, בערך 50% מהמיקרואצה זה חלבון, יש שם עוד הרבה מרכיבים אחרים, אנטי-אוקסידנטים ושמן מאוד איכותי ומגוון מוצרים נוספים שהארצות מפיקות, והם מאוד מאוד יעילות. בעצם זה ככל הנראה אחד מה... אם לא הצמח, האורגניזם, שדורש הכי מעט משאבים על פני כדור Iהארץ כדי לגדול, בכמות חלבון שאפשר להפיק ליחידת שטח, לכמות מים, לפליטות CO2, זה לא דורש כימיקלים או חומרי הדברה, הם באמת אחד המקורות תזונה הכי ברי-קיימא שקיימים בכדור הארץ. הבעיה היא אבל, אם חוזרים לתקרת זכוכית, שהיום גידול מקרואצות הוא לא כלכלי, כחומר גלם לתעשיית המזון, אז מגדלים היום מקרואצות לתוספי תזונה, לקוסמטיקה, לקצת דברים אחרים, אבל ממש כחומר גלם, כמקור חלבון או מקור שמן בסיסי לתעשיית המזון, זה לא רלוונטי מבחינת מחירים, וגם עוד בעיה היא שהטעם של מקרואצות הוא טעם אצתי, טעם ים כזה, וזה לא רלוונטי אם רוצים עכשיו לעשות המבורגר ממקור צמחי, או משקה, או גבינה, או מאפה. לא רוצים שהדברים האלה יהיו ירוקים, ולא רוצים שהם יהיו בטעם ים. אז אצות הן באמת עם פוטנציאל אדיר, מיקרואצות, עם פוטנציאל אדיר, אבל הן לא מצליחות להיות רלוונטיות כחומרי גלם לתעשייה, ואת זה בדיוק באנו לפתור. מדהים, תוכל אז בהיי לבל לספר איך בעצם התהליך נראה אצלכם? כן, מצטער, אז אני אסביר באמת. אז ככה, אז באמת, הסיבות שגידול מיקרואצות היום הוא מאוד יקר ולא רלוונטי בעצם, ככל שאת אומרת, לתעשייה, זה בגלל שיש בעצם שתי שיטות עיקריות לגידול מיקרואצות. האחד זה לגידול אותם בחוץ, בבריכות, בצינורות, או אפילו לגדול אותם בפנים, אבל שמשתמשים רק באור. אפשר גם לקחת את ה... נגיד לגידול בתור חממה עם תאורה, נגיד, ולהחליף את אור השמש, אבל בגדול זה אותו דבר, זה להשתמש בתאורה כמקור אנרגיה, וב-CO2, כמו שבעצם צמחים היום גדלים. ויש חברות מאוד טובות שעושות את זה בארץ, יש כמה חברות נהדרות, אבל עלויות הגידול מאוד גבוהות. ואז מייעדים את המוצרים האלה לתוספים או לקוסמטיקה או דברים אחרים. ופשוט בגלל שקצבי גידול בתנאים כאלה טבעיים הם מאוד נמוכים. ארצות גדלות, אבל בקצבים הם נמוכים, והעלויות הטפעוליות יחסית גבוהות, ומגיעים פשוט לעלויות ייצור מאוד גבוהות. אפשר לחילופין, אפשר לגדל מיקרואצות כמו שמגדלים שמרים או חיידקים, נותנים להם סוכר, כמו שמגדלים שמרים לתעשיית הבירה, בתהליך של תסיסה. פרמנטציה, באנגלית, תסיסה בעברית, בעצם נותנים סוכר, ואז נגיד שמרים, חיידקים וגם כן מיקרואצות, הרוב הגדול של מיקרואצות יכולים לגדול פי מאה יותר מהר מאשר גידול בחוץ. באמת, בסדרי גודל יותר מהר. הרבה הרבה יותר יעיל לצרוך סוכר מאשר לעשות כל התהליך של הפוטוסינתזה, להפיק ממנו סוכרים ואחרי זה להשתמש בסוכר בשביל אנרגיה. כן, בעצם מקצרים את כל התהליך הזה עם סוכר זמין. ואז באמת מגיעים לקצבי גידול מאוד גבוהים ולעליות נמוכות, אבל היום כל העולם הזה של תסיסה, של פרמנטציה, שנעשה במכלי נרוסטה גדולים, ממש תדמיינו מפשלת בירה, מכלי נרוסטה, שורות שורות של מכלי נרוסטה, זה נעשה בחושך. ובעצם הרוב הגדול של הערך התזונתי שהציות יכולות להפיק, והערך הפונקציונלי, העושר של המרכיבים, ובסוף הערך המסחרי שאפשר להפיק מהצה, הוא דורש אור להפקה שלו. אז כן, אפשר לגדל את המקרואצות בקצבים מהירים, אבל מקבלים חומר גלם מאוד עני באיכויות ובשימושים רלוונטיים, ובעצם מפספסים את כל המטרה שלשמה מגדלים את המקרואצות מלכתחילה. ומה שאנחנו עושים בברוויל, אנחנו בעצם החברה הראשונה והיחידה היום בעולם שהצליחה לפצח את הדבר הזה ולעשות גם וגם. יש לנו מכלי נרוסטה הגדולים, שבהם אנחנו יכולים לעשות תהליכים של תסיסה, שבתוכם יש תאורה פנימית. אנחנו בעצם, האצות גדולות במקביל גם בתהליכים של תסיסה, עם צורכות סוכר כדי לגדול מאוד מאוד מהר, ובמקביל האור מאפשר את ההפקה של כל החומרים הפעילים, העושר של החלבון, הערך התזונתי, ובסוף הערך המסחרי שהאצות יכולות להפיק, כי יש אור בתהליך שמייצר את כל הדברים האלה. עכשיו, זה נשמע קצת טריוויאלי, כלומר, קח מכל לבירה, תחוף בפנים תאורה ויש לך את הטכנולוגיה שלכם, אבל זה קצת כמו להגיד, טוב, מה, קח מכוני, תחוף לבטרייה ויש לך טסלה. כן, זה פחות או יותר ההקבלה. יש ארגן טכנולוגי מאוד מאוד מורכב, שקשור לאיך מגדלים בצורה סטרילית. ברגע ששמים סוכר בתהליך הגידול, הרגישות לזיהומים נהיית קטסטרופלית. בעצם, אם לא מספיקים לגידול בצורה סטרילית לחלוטין, אין סיכוי, אין על מה לדבר. אגב, בתעשיית הפארמה שמפיקים תרופות, גם כן, יש תהליכים של תסיסה, הם עברו בכלל לייצר במרחלים חד פעמיים, כדי לא להתמודד עם הנושא של זיהומים. על אחת כמה וכמה, זה אם מגדלים, כל הריכוז תאורה זה בפנים. ואז אין שום סיכוי להצליח לגדל בצורה סטרילית עם אמצעי הניקוי והסטריליזציה שקיימים היום בעולם. ובעצם, כדי לפתח את הטכנולוגיה שלנו, נדרשנו לפתח פתרונות מאוד ייחודיים, של איך אפשר, בלי כימיקלים ובלי אנטיביוטיקה ובלי כל מיני דברים רעים, ממש בתהליכים מכניים, פיזיקליים פשוטים, מאוד מתוחכמים, אבל בסוף פשוטים, להצליח לגדל בצורה נקייה לחלוטין. בתוך המכילים שלנו אין שום דבר אחר חוץ מהמיקרואציות שאנחנו מגדלים, ודרך זה להצליח סוף סוף ליישם את הטכנולוגיה הזאת בקנה מידה תעשייתי. מרתק, אז איך הצוות בנוי ומי הלקוחות שלכם? כן, סבבה, זה באמת הרבה שאלות, אני אענה עליהן אחד-אחד. אז דבר ראשון, אז כן, יש צוות, היום בחברה, אגב, כבר אנחנו 37 עובדים, צמחנו ויש לנו אנשים, החל ממהנדסי מכונות, מהנדסי בקרה, מהנדסים כימיים, ביולוגיים, טכנולוגי מזון, מהנדסי תהליך, זאת אומרת, יש לנו, וכמובן אנשי עסקים, יש לנו רצף של אנשים שעובדים בחברה בכל התחומים האלה, ובעצם לא רק שיש לנו את הטכנולוגיה, אלא כבר הקמנו את המפעל הראשון. אנחנו בשלב שכבר יש לנו מפעל רץ, בחרנו לעשות את זה בפריפריה הדרומית של המדינה, בקריית גת. בעצם, תוך כדי המלחמה המשכנו לעבוד למרות כל הקשיים, למרות ששליש מהחברה גיוסה למילואים, ולמרות כל המצב שהמדינה הייתה, הצלחנו תוך כדי לפתוח ולהשיק את המפעל הראשון, מפעל מסחרי כבר. ממש עכשיו אנחנו מסיימים את ההרצות של כל המערכות ומתחילים למכור ממש השנה. אז בעצם מבחינה איפה שאנחנו נמצאים בתור סטארט-אפ זה כבר אנחנו בשלב מאוד מתקדם, זאת אומרת זה לא במעבדה, זה לא שיש לנו פיילוט, אלא ממש יש לנו כבר מפעל בקנה מידה אמיתי. ועכשיו השלב הבא שאנחנו מתמודדים איתו זה איך לעשות את זה אפילו עוד יותר גדול, ולהקים עכשיו מפעלים גדולים בחו״ל ולהגיע לכמויות החלבון והשמן והמרכיבים שאפשר להפיק, שתעשיית המזון באמת דורשת. המפעל הראשון שהקמנו בקריית גת הוא מפעל מסחרי אבל הוא עדיין קטן. מעולם שכנים שלנו זה אינטל ויש להם מפעל ענק אבל יש מפעל טוב ומצומצם שבתור סטארט-אפ זה מה ש... הוא בעצם הוא מפעל שהמטרה שלו זה להראות איך הדבר הזה עובד בקנה מידה תעשייתי, מסחרי, ועכשיו יחד עם שותפים להקים את המפעלים הרבה יותר גדולים. וכבר יש לנו בעצם כמה הצעות לדבר הזה, גם משותף ישראלי מאוד משמעותי וגם משותפים בחו״ל. אנחנו ממש בקרוב נתחיל הקמה של הקווי ייצור הבאים במקומות שונים. יש לנו בעצם, שאלת לגבי משקיעים ומשקיעים אסטרטגיים וכאלה, יש לנו בעצם שני שותפים אסטרטגיים מעולם המזון שהשקיעו בברוויל, אחד מהם זה החברה המרכזית למשקאות, קוקה קולה. בעצם בישראל זה קוקה קולה, טארק, ארזברג, פריגאט, יש להם עוד כמה מותגי משקאות למיניהם. הם החברה הכי גדולה בארץ בתחומים של משקאות והם השקיעו בברוויל כי הם מעוניינים להשתמש במוצרים שלנו למשקאות כדי לספק ערך גבוה יותר לצרכנים שלהם. אז איתם אנחנו מפתחים באמת משקאות במבוססי המרכיבים שלנו. עוד חברה מאוד גדולה מגרמניה בעולמות של תחליפי חלב, בעצם זו חברת חלב מסורתית שבהדרגה מסיבה את כל המוצרים שלהם לתחליפים. אז הם גם כן השקיעו בברוויל כי הם מבינים את הערך של החלבון שלנו והמוצרים שלנו לתחליפי מוצרי חלב. אגב, לא דיברתי על זה עדיין, אבל בזכות התהליך שאנחנו עושים ואחרי זה תהליך של הפקה של החלבון, אנחנו גם מצליחים לחלוטין להיפטר מכל הנושא של הטעמים, להגיע לחלבון מאוד מאוד ניטרלי בטעם ולהצליח להיכנס לדברים אפילו כמו גבינות רכות, שהיום בעצם לא מצליחים להכניס לשם חלבון בכמות רלוונטית בגלל נושאים של טעם, של חלבונים צמחיים. סויה ואפונה זה מוצרים מצוינים, אבל לתחליפי מוצרי חלב הם לא מספיק טובים מבחינת פרופיל טעם, וגם אם יש להם בעיות של אלרגניות, ואנחנו מסוגלים שם בעצם לתת פתרון מאוד משמעותי של חלבון ניטרלי בטעמים, מאוד פונקציונלי, זאת אומרת, אנחנו יכולים לתת תכונות של מרקם, ג'לציה ודברים כאלה למוצרים, ובמחיר שבאמת רלוונטי לתעשיית המזון.  מעניין, אז בעצם אתם יוצרים חומר גלם שניתן לעשות בו כל מיני שימושים. כמו שאמרת, מי גבינות, אבקות חלבון, משקאות וכאלה. אז איך התהליך ייצור עובד, יש לכם מפעלים או פסי ייצור למוצר ספציפיים?   כן, מצוין. אז בסוף אנחנו חברת B2B, אנחנו לא מייצרים את ה... את המוצר הסופי לצרכן, אנחנו לא עושים גבינה, לא עושים המברוגר, לא עושים משקה, אנחנו מספקים את האמצעים, את הפתרון, כדי לעשות מוצרים כאלה הרבה יותר איכותיים. בעצם אנחנו מספקים את האמצעים לייצר את הדור הבא של תחליפי בשר, תחליפי גבינות, מאפים בלי ביצים וכן הלאה. כל התעשייה הזאת היא של ה-planed based, כן? של תחליפים צמחיים. בעצם זו תעשייה שהיא ממש צמחה בעשור וקצת האחרונים, עם חברות כמו Beyond Meat, Impossible Food, Outly וחברות נוספות, שעשו פריצת דרך מטורפת, והביאו לראשונה את כל התחליפים האלה למיינסטרים. היום אני בתור טבעוני, כן, אני טבעוני כבר 12-13 שנה, בארץ, כמעט בכל מסעדה שאני הולך, אפילו מסעדת בשרים, יש סיכוי טוב מאוד שאני אמצא לי תחליף. אמצא לי המבורגר של ביונד, או גבינות, או מגוון דבר מחירים שאני יכול לאכול. וזה באמת, זו מהפכה מטורפת בתחום הזה. עכשיו באים הצרכנים, בשנתיים האחרונות, שלוש שנים, הרבה משמיצים את ביונדמיט או חברות אחרות, שהם סבבה, עשו המבורגר צבעוני, אבל לא ביתר מספיק טוב ויקר מדי וכל מיני חומרים לא מספיק בריאים. הכל טוב ויפה, אבל הם עשו באמת, הם עשו מהפכה בעולם, ועכשיו באמת הצרכנים באים, ובצדק, הם אומרים, אוקיי, יפה, יש חלב אוטלי ויש יפה בשר וכאלה, אנחנו רוצים אותם, אבל רוצים אותם בריאים יותר, טעימים יותר, עם מרכז יותר טוב וזולים יותר. וזה מצוין, זה עכשיו השלב הבא של המגמה הזאת. ועכשיו אנחנו וחברות אחרות, יש הרבה מאוד חברות מאוד מרשימות בעולמות של הפודטק בישראל ובחו״ל, שמתחילים להביא את הפתרונות, בין אם חומרי גלם או תהליכים יותר איכותיים, כדי להביא את הדור הבא, את ה-planed based 2.0, להביא כבר את המוצרים היותר איכותיים שהשוק מבקש, וזה בדיוק איפה שאנחנו נכנסים, אנחנו מספקים את הפתרונות האלה ללקוחות שלנו, שהן חברות המזון.  עשית סדר. תוכל לספר על איזה פרויקט עכשיו שאתה מתרגש לגביו?  לא, זה לא מפעל בגרמניה, אנחנו מפעלים, יש לנו שותף אסטרטגי בגרמניה שמעוניינים, הם לקוח פוטנציאלי שלנו. כן, זו חברת גבינות שרוצה לפתח תחליפים. אז כן, אבל יש מפעלים שאנחנו הולכים להקים ממש בשנים הקרובות, גם בישראל וגם בחו״ל, כדי להגיע ל... זה, רק לסבר את האוזן, התחזית היא שבעשור הקרוב תעשיית המזון תצטרך יותר מ-100 מיליון טון של חלבון ממקור צמחי. כשהיום מייצרים אולי בין 10 ל-15 מיליון טון. יש פה צמיחה מטורפת, יש פה הזדמנות אדירה בתעשייה הזאת, והביקוש הולך להיות הרבה הרבה יותר גבוה מההיצע שכל החברות החדשות שקמות עכשיו יוכלו לספק. אנחנו בעצם היום במצב שכל התהליך המכירה שלנו הוא הכול, זה חברות גדולות שפונות אלינו, כי שמעו שיש לנו פתרון, ומתעניינים. זה לא שאנחנו עכשיו צריכים לדפוק על דלתות ולחפש מי ירצה את החלבון שלנו. ממש הרבה פונים אלינו, כי מחפשים את הפתרון הזה בצורה מאוד אקטיבית. היום אין להם פתרונות טובים, ובאים ומחפשים בכל מיני מקומות. אז הביקוש מטורף, ואנחנו צריכים כמה שיותר מהר להצליח להקים את המפעלים ואת הקווי ייצור שיוכלו לספק את הצורך הזה. אז אנחנו בעצם עכשיו, ממש עכשיו כשסיימנו להקים את המפעל בקריית גת, והמערכות עכשיו רצות, אנחנו ממש עכשיו בקו פרשת המים, אנחנו עוברים להיות מחברה שהתעסקה בפיתוח טכנולוגיה עד היום, ועוד רגע לחברה שעושה ייצור בקנה מידה עולמי, וממש זה משנה את פני החברה. זה משנה את מי שאנחנו, את מה שנדרש מאיתנו כאנשים וכחברה, ולהתחיל עכשיו להקים קווי ייצור. עכשיו, אנחנו, בסוף אנחנו חברת טכנולוגיה. לנו אין לנו שום יתרון מובנה בלהקים ולנהל קווי ייצור, לנהל את הרצפת ייצור במפעלים, כן? זה לא ה-DNA שלנו בתור חברה. ולכן, אבל בסוף צריכים להקים מפעלים. ולכן בעצם אנחנו בוחרים להקים מפעלים יחד עם שותפים, גם בארץ וגם בעולם. אם יחד עם גופים וחברות שיודעים להקים מפעלים, יודעים לנהל מפעלים, יכולים לקחת את זה על עצמם. אנחנו ברוויל מספקים את הטכנולוגיה ואת הידע, איך להשתמש בה בצורה הכי טובה, וגם כן מביאים את הלקוחות, את השוק, את חברות המזון שבסוף יקנו את התוצרת של המפעלים האלה. אז זה באמת כרגע המהלך הכי משמעותי שאנחנו נערכים אליו. ובמקביל אנחנו מפתחים עכשיו, אנחנו בעצם שולחים היום דוגמאות של החלבון שלנו ושל המוצרים האחרים למגוון חברות ברחבי העולם, ומפתחים יחד איתם, עוזרים להם בעצם לפתח את המוצרים שלהם, שיהיו יותר בריאים, יותר איכותיים, מתביעת רגל סביבתית הרבה יותר נמוכה ממה שהיה אפשרי עד היום. וזה נורא מרגש לראות פתאום כל מיני מוצרים חדשים, שעד היום לא היה אפשר לעשות אותם, שפתאום הם קורים. אני, מדי פעם, אני מביא ל... יש לי, כמו שזכרתי, יש לי שלושה ילדים קטנים, גם כן טבעונים. הם נורא נהנים לקבל הביתה כל מיני דוגמאות של דברים שאנחנו מפתחים. כל פעם שואלים אותי מתי יגיע עוד משהו. זה מאוד מרגש פתאום. ואגב, אותי כטבעוני זה מאוד מעסיק. בסוף היום, הילדים שלי היום אוכלים את הדגני בוקר שלהם, את הגרנולה בבוקר, הם אוכלים עם חלב אורז. בסוף, חלב אורז זה סוכר ומים. כן, אין בזה באמת ערך תזונתי, יש לי פה 0.4% חלבון, כן, זה לא משהו, אבל אין לי באמת איזה פתרון אחר טוב עבורם. אם עכשיו יכולתי לקנות חלבון של האוטלי או של חברה אחרת שהיה בו 4-5% חלבון, בלי כל מיני ממסכי טעמים ודברים אחרים, ברור שהייתי, זאת אומרת זה מה שאני מחפש בשביל עצמי. ויש אוכלוסייה הולכת וגדלה בעולם, שמחפשת את הדבר הזה, ואוכלוסייה עוד יותר גדולה, שאם הפתרון לזה היה זמין ובמחיר כמו חלב פרה, הם היו קונים אותו אולי לא כל הזמן, אבל היו משתמשים בו הרבה יותר. וזה בעצם, בסוף, הקהל היד שיכול ליהנות ממה שאנחנו יכולים להביא, זה לא הטבעונים שהם כבר קהל שבוי, זה כל שבו כל שאר הצרכנים שמודעים לבעיות שיש לתעשיית הבשר ולתעשיית הגבינות והביצים. אבל מטעמים בריאותיים ומטעמי נוחות לא עוברים לתזונה, כן, וזה בעיות, גם אפילו אם מתעלמים מהבעיות המוסריות, יש פה בעיות סביבתיות מאוד גדולות של התעשייה הזאת, אבל היום אין להם פתרונות פספי טובים כדי לעשות את ההסבה הזאת. אם היה להם תחליף שהוא בטעם ובמרקם ובאיכות כמו מה שהם מכירים, הרבה אנשים היו בשמחה עוברים לפחות לאחוז משמעותי מהתזונה שלהם לתחליפים כאלה. וזה בסוף השינוי הדרמטי שיכול לקרות עם הדור הבא של התחליפים הצמחיים למוצרים מהחי.  טוב יונתן, תודה על הזמן. שאלה אחרונה לי אליך. יש לך אולי איזה עצה היית נותן ליזם בתחילת הדרך שמתעניין בתחום?  כן, זו שאלה. באמת גדולה, כי יש, קודם כל, בתור יזם, ליזמים החדשים, הדבר הראשון שאני אומר זה, יאללה, תקפצו למים. זו הרפתקה מדהימה, יש המון עלויות וירידות, זו רכבת הרים מטורפת, זה מאוד מאוד קשה, אבל זה לגמרי הרפתקה ששווה לך תדעה. בתעשיית האמזון, בתעשיית הפודטק ובתעשיית הקליימטק בעצם זה, שגם כן שאנחנו חלק ממנה, של פתרונות אקלים, זה זמנים ארוכים וצריכים להיות מוכנים לדרך ארוכה. זה לא ספרינט, זה אולטרה מרתון שצריכים להיות מוכנים אליו וצריכים כל הזמן להחזיק את כוכב הצפון, את האימפקט האמיתי שרוצים להצליח לעשות בעולם, כי כל החברות בתחום הזה באמת, הלוואי שכולם כולם יצליחו, כי זה האימפקט שזה יעשה על הסביבה ועל העולם ועל הבריאות שלנו, אין לה שום אח ורע. אז להחזיק עוד זמן את הכוכב הצפון הזה, כי צריך משהו שיחזיק אותנו בדרך הארוכה הזאת. והקהילה בארץ היא באמת מדהימה. יש קהילה של פודטק וקהילת יזמים מאוד מאוד תומכת, משתפים בידע ועוזרים ותומכים, וכולם מפרגנים אחד לשני, כי בסוף כולנו עם אותה מטרה. אז נכון, כל אחד יש לו את הסטארט-אפ שלו, אבל בעצם אין בינינו תחרות, בינינו לבין חברות אחרות בתחום הפודטק. כולנו באים לפתור את אותה הבעיה, והצורך כל כך כל כך גדול שלכולם יש מקום. אין באמת התארכות על משאבים בין הסטארט-אפים, וממש שווה להיות חלק מהקהילה הזאת ולהיעזר ולהיתמך, כי אנחנו כולנו באותה סירה ובמאמץ משותף לדבר הזה. **