[מנחים]: היי, אני בן ואני איתמר. שנינו ממש מתעניינים בבעיות. לא בכל בעיה, בעיקר בבעיות סביבתיות כמו שריפות, גישה למים נקיים, הלבנת אלמוגים. עכשיו אנחנו לא מומחים בשום דבר, אבל אנחנו ממש סקרנים. אז במקום סתם לדאוג, החלטנו לדבר עם אנשים שכן מבינים וללמוד מהם איך אפשר ואם אפשר לפתור את הבעיות האלה. בכל פרק נדבר עם אקדמאים, יזמים, סטארטאפיסטים, ונלמד איך הם פותרים את זה. [Host]: והפעם, מה הבעיה בבניה? [Host]: כשמסתכלים על תמהיל פליטות לפי תעשייה, אפשר לראות שענף הבנייה העולמי אחראי על קרוב ל-40 אחוזים מסך הפליטות. אחד המרכזיים הוא תכנון יתר, כלומר שימוש יתר בחומרי בנייה מסוימים. [Host]: דיברנו עם יונתן, מייסד ומנכ"ל של Structure-Pal, כדי שיסביר לנו על הבעיה והפתרון. יונתן, ספר לנו קצת על עצמך. [Guest - יונתן]: אני בן 41, נשוי ועם ארבעה ילדים, גר בגבעת עדה בנימינה. הרקע שלי הוא באדריכלות - תואר ראשון ושני, אפילו עם חצי דוקטורט בטכניון שיום אחד אני מקווה לסיים אותו. ב-12 שנים האחרונות אני מתעסק בכל העולם הזה של אלגוריתמיקה ובנייה, תכנון איך זה יכול לעזור לזה בדגש על עולמות האופטימיזציה. [Host]: איך הגעת להיות יזם דווקא בתחום הזה? [Guest - יונתן]: כמו הרבה יזמים אני מניח שזה דבר אישיותי גם, זה בער בי. הדרך שלי לתוך העולם הזה של קונסטראקשן טק וקליימטק - זה שני העולמות שאני נוגע בהם - התחילה מעבודה במשרדי אדריכלות של הבנה מה זה המקצוע הזה, מה עושים, מה זה תכנון ומה זה לבנות בניין. והבנה שיש שם המון בעיות, וצריך להתחיל לפתור אותן אחת אחת. זה הוביל אותי לחיפוש של מה אני רוצה לפתור, ומי האנשים שאני צריך בדרך בשביל לעשות את הדבר הזה כדי שזה יקרה, וגם לתקף את הבעיה. אם הבעיה שאני רואה לנגד עיני היא נכונה או לא, והיא התבררה כנכונה. אנחנו כבר 4 שנים בביזנס. [Host]: אז מה הבעיה? [Guest - יונתן]: מקצה לקצה, ענף הבנייה תופס כמעט 40% מכלל פליטות הפחמן השנתיות. 40 אחוז מענף הבנייה והנדלן - מהמחצבות, דרך הייצור, הביצוע, התפעול של הבניינים והפירוק שלהן. וכמעט 40% מניצולת האנרגיה, האנרגיה שיוצאת מתוך התחנה, 40% ממנה הולכת לענף הזה. דבר שהוא מטורף. מה שיותר מטורף זה שזה ענף שהוא ידוע לשמצה בתכנון יתר. תכנון יתר זה מושג שמגיע מעולם ההנדסה, אבל בענף הבניה הוא הגיע למקום די משוגע. יש תקן שאומר מה צריך בשביל שמשהו יהיה תקני. אם אנחנו מדברים על בניינים - שלד, כמה בטון, כמה עמודים וכמה קורות צריך בשביל שהדברים יעמדו. התקן מגדיר מה הבניין צריך לעמוד ותכנן לפי זה. המציאות היא שהמהנדסים קונסטרוקטורים מתכננים היום בעודף של בין 30-40% בחומר, מעל מה שצריך. ובאיזה חומר? בחומר הכי גרוע שיש בעולם - בטון ספציפית, בטון מזוין. בטון לעצמו כתעשייה תופס בין 8-11 אחוז מכלל פליטות הפחמן. זה רבע מכלל הפליטות של התעשייה, וזה רק בטון וזה חומר אחד. אנחנו שמים 30-40% יותר מדי ממנו בתוך בניינים, אין באמת סיבה לזה. אבל זה קורה. [Host]: למה זה קורה? [Guest - יונתן]: המהנדסים עצמם נמצאים בבעיה שמובילה לבעיה שדיברתי עליה. קודם כל, אין מספיק מהנדסים ופחות עם הזמן - זה מקצוע שהוא בדעיכה. דור Z לא כל כך אוהב אותו, ואלה שיוצאים החוצה הרבה פעמים מפסיקים או עוברים לשלבים של יותר ניהול ופיקוח ופחות תכנון. דבר שני, יש הרבה יותר פרויקטים שצריך לבנות ולתכנן. דבר שלישי, זמני התכנון הם מאוד קצרים. המהנדסים לא מקבלים המון זמן. אז מה קורה? רוב המהנדסים יקחו את הפרויקט, יתכננו את השלד לפי הגדרות אדריכליות ותקן ועומסים, אבל יעשו את זה בדרך מאוד מהירה. חייבים לדלוור מהר, אין להם זמן להתעמק בפרויקט. הם יעבדו עם כל מיני נוסחאות שכבר עבדו להם מתוך טבלאות אקסל - בין עמוד לעמוד נשים מרחק כזה וכזה כי אנחנו יודעים שזה עובד. גודל עמוד הוא כזה, התקרה שתשב עליו תהיה בעובי כזה כי אנחנו יודעים שזה יעבוד. זה עבד לפני, זה יעבוד גם פה, זה יחסוך לנו זמן חישוב. אין לנו זמן להתעסק עם אופטימיזציה של הדיזיין. והנה אנחנו מגיעים ל-30-40 אחוז פשוט ככה. [Host]: אז מה ההשפעה של זה? [Guest - יונתן]: תחשבו שלושים אחוז יותר מדי בתעשייה שמגיעה בממוצע ל-10% מכלל הפליטות. אם אנחנו מורידים את ה-30 האלה, נגיד שנוריד 15 - הורדנו אחוז, שני אחוזים אולי מכלל הפליטות העולמיות. וזה המטרה שלנו להגיע לנקודה הזאת. אחוז, שניים זה פסיכי. תחשבו על זה - אין ברירה, חייבים להוציא את הפחמן הזה. בניינים חייבים לבנות, חייבים שיהיה לנו מקום לגור. יש בניינים ישנים שהורסים ובונים חדשים. זו לא תעשייה שתיגמר. הדבר האחרון - בטון הוא שני למים מבחינת שימוש אנושי. אין חומר אחר שאנחנו משתמשים כל כך הרבה. חייבים לעשות משהו. ובנוסף, הוא עולה המון כסף. אם אתה שם 30-40 אחוז יותר, אז אתה משלם על ה-30-40 אחוז האלה יותר וחבל. [Host]: אז מה הפתרון של Structure-Pal? [Guest - יונתן]: אנחנו בנינו כלי מבוסס בינה מלאכותית. אני לא אומר סתם בינה מלאכותית - זה באמת בינה מלאכותית לפי כל מה שמגדיר בינה מלאכותית היום. הכלי בעצם מצטרף למהנדס השלד ועוזר לו גם להוריד מזמן העבודה שלו, אבל בעיקר עוזר לו להגיע לאפס תכנון יתר. מערכות בינה מלאכותית מסוגלות לקחת את האתגר של תכנון שלד. תחשבו על זה ככה - תכנון שלד אפשר לעשות במיליוני צורות. אפשר למקם עמודים וקורות וקירות בכל מיני מקומות, אפשר לתת להם חומרים שונים, אפשר לתת להם מימדים שונים, אפשר לשים בהם כמות שונה של ברזל. השאלה היא מה הסוויט ספוט שהוא הטוב ביותר מכולם וגם שהקבלן לא משתגע ואתה לא עושה לו שלד שנראה כמו תמנון. וזו בעיה מאוד מורכבת עם המון פרמטרים. בני אדם מתקשים עם כמויות של פרמטרים כאלה. עד היום פיתחנו שיטות שעוזרות להם דרך כל מיני משוואות להגיע לאיזשהו פתרון. אבל AI יודע להתעסק עם כמות גדולה של דאטה, מערכת מורכבת עם המון פרמטרים, וזה איפה שה-AI עושה את השינוי. היכולת של המהנדס המלאכותי שאנחנו בנינו להסתכל על השלד כאסופה של אלמנטים ברמה המתמטית, במקום ההסתכלות האנושית דרך שתי עיניים שמסוגלות לראות חלקים חלקים של הבניין ולפתור בעיה נקודה נקודה. בנינו מודל שיודע להריץ בעצמו סביב הפרמטרים שמקבל מהמהנדס - התקן שצריך לעמוד בו, עומסים, הגבלות אדריכליות, עלויות של חומרים, פליטות של חומרים. המערכת תיקח את כל הנתונים האלה ותתחיל לתכנן בעצמה ברקע מבנים שונים, שלדים שונים. סביב אותם כלים שהמהנדס עובד, בתוכנות תלת ממד ואנליזה של המהנדס, בלי להפעיל אותם - רק תשתמש במנועים שלהם ותתחיל לרוץ. בין 70 ל-300 איטרציות כאלה בשביל להתכנס. כשאני אומר להתכנס - היא תגיע לתכנון היעיל ביותר שאפשר באותו הפרויקט, אפס תכנון יתר, וגם תייצר באופן אוטומטי מודלים תלת מימדיים, מודלים אנליטיים, כתבי כמויות וחישובים - וכל מה שהמהנדס צריך בשביל לראות שהדבר הזה נכון ועובד ולקחת ולהמשיך לעבוד על זה. [Host]: איך המודל העסקי שלכם עובד? [Guest - יונתן]: מבחינת המודל העסקי, אנחנו מתמחרים את השירות של המערכת לפי הגודל של הפרויקט - מטר רבוע. זה נקודה ספציפית לענף שלנו. ענף הקונסטראקשן טק די שונה משאר הענפים. אני מניח שנתקלתם בדברים כמו פינטק, סייבר ושם מתמחרים לפי זמן חישוב, שרתים ודברים כאלה. בענף שלנו לא מבינים את הדבר הזה. זה ענף שהוא לואו טק, אנחנו מודים כולנו מודים שאנחנו לואו טק, ואנחנו רגילים לעבוד ולשלם בצורה מסוימת על דברים. מי שיצליח להגיע להולי גרייל של לקנות לעצמו דירה או בית יודע שהכל עובד לפי מטר רבוע. אתה משלם מטר רבוע - יש לך סטנדרט ב-7,000, ב-8,000, ב-9,000 שקל למטר רבוע, אתה יודע איזה סטנדרט תקבל. אז הלכנו על אותו מודל גם עם היזמים שהם הלקוחות שלנו. המהנדס הוא המשתמש, היזם של הפרויקט הוא המשלם כי הוא מרוויח מהפחתה של החומרים - הוא מרוויח כסף. הורדנו חומר, יותר רווחי. ובהנחה והוא צריך לעמוד בכל מיני תנאים אקלימיים כאלה ואחרים, אז גם הפחתנו בצורה דרמטית את כמות הפליטות מהפרויקט, האמבדד קרבון של הפרויקט, באופן משמעותי. כי בטון זה 50% אמבדד קרבון של הפרויקט. הפחתה של 10-15 אחוז זה מספר מאוד גדול בתוך הפרויקט. אנחנו לוקחים לפי מטר רבוע ויש עוד סיבה לזה - הלקוח יודע באותו רגע כמה הוא הולך להרוויח. אם אנחנו אומרים ללקוח, הממוצע שלנו בחיסכון הוא בערך 15% ואנחנו לוקחים 2 דולר למטר רבוע, הוא באותו רגע עושה את המספרים ויודע מה ה-ROI שלו. אין פה שאלות, זה עניין של מחשבון. [Host]: כרגע אתם במודל של חברת סרוויס? [Guest - יונתן]: כרגע כן. הרעיון זה עד סוף השנה, תיאורטית עם מה שקרה בארץ, היינו בדרך לסגור פרודקט, מוצר שהוא סופטוור. הענף שלנו אוהב סופטוור ולכן הלכנו לכיוון סופטוור שיהיה מותקן אצל המהנדסים. אנחנו לא ניתן שירות אלא המהנדסים יעבדו לבד ואנחנו נתמחר כי במערכות שהם עובדים אפשר לדלות את כמות המטרים שיש בפרויקט. מערכת מאוד פשוטה שעושה פינג מפה לפה, מודדת כמה מטרים יש ובעצם מוציאה את התשלום מהיזם. אבל לצערנו אנחנו עדיין נמצאים בשלב שהמערכת לא מספיק רובוסטית כדי שפשוט נזרוק את זה ונתקין את זה אצל כל מי שרוצה. יקח לנו עוד חצי שנה אולי טיפה יותר להגיע למצב שאנחנו סוגרים את זה. כרגע אנחנו נותנים את זה כסרוויס, לוקח לנו יום יומיים במקום חצי יום או פחות שלוקח למהנדס לבד. אבל כשאנחנו מדברים על מצב שהדבר הזה ללא אופטימיזציה היה לוקח 4 שבועות עם תוצאה שהיא לא אופטימלית, אז לאף אחד זה לא אכפת. ה-ROI שלנו הוא טוב עדיין. מבחינת סקייל אנחנו כן צריכים לשנות את הפאזה הזאת וזה יקח זמן, כרגע זה קצת מאתגר אבל גם בלי זה הייתה פה הוכחת התכלית נהדרת. יש לקוחות שמשלימים וחוזרים. [Host]: איך זה לשכנע לקוחות לסמוך על בינה מלאכותית, להשיק מוצר בענף שהוא לואו טק? איך זה להביא מוצר חדשני לעולם מסורתי? [Guest - יונתן]: זה האתגר הכי גדול בכל הכניסה לשוק. ענף שהוא לואו טק, ענף שהוא מאוד חשדן, ענף שהמרג'ין של הרווח הם לא אדירים. יזמים לפעמים כן עושים מרג'ינים יותר גדולים אבל גם לפעמים מפסידים את המכנסיים. יש פה עניין - אם הם מפסידים, הם מפסידים עד הסוף, לא 2-3 אחוז. ולכן בענף כזה, אתה צריך להיות מאוד, לעבור הוכחה מאוד רצינית. הצלחנו להוכיח בשוק של טורונטו, שזה אחד השוקים הגדולים שלנו, בשני בניינים בשני יזמים שונים את המספרים. היה מהנדס שעבד עם שני היזמים האלה, חתם לנו, אמר חברה נהדרת, וזה התגלגל אורגנית אפילו בתוך קנדה. בישראל הדברים קצת יותר מורכבים. יש פה שיטות ביצוע שמעדיפות לבזבז חומר אבל לרוץ מהר יותר בגלל מחסור בפועלים. אז פה בארץ לצערי ברוב הפרויקטים אנחנו לא נתאים כרגע. אבל עכשיו אנחנו רואים שינוי שקורה כי עלויות החומר מתחילות לעלות, במיוחד עם כל מה שקורה עכשיו עם טורקיה ושאנחנו מייבאים המון בטון מהם. הדברים מתחילים להשתנות. [Host]: איזו גישה אתם נוקטים כדי להיכנס לשוק מסורתי כזה? [Guest - יונתן]: הדרך להגיע היא שיבוש, אבל שיבוש שלא משבש. אתה נכנס, אתה משבש במקום שלא מפריע. אנחנו אמרנו לא ניצור תוכנה חדשה, אנחנו לא נחליף את התוכנה, אנחנו לא נשנה את ה-workflow. לא נגיד להם עד היום עשיתם תכנון מקדמי מפורט וביצוע, עכשיו תכניסו עוד שלב של אופטימיזציה. לא, אנחנו לא נכנס לשם כי זה פשוט לא יקרה, הם לא יתנו לנו. הענף מאוד קשיח בדברים האלה. הרעיון להיכנס מהדלת של ייעול התהליכים שלהם, ובתוך הייעול הזה כבר להכניס את הטכנולוגיה. במקום שהם צריכים ורוצים את זה וזה לא משנה להם את התהליך. האם זה יהיה לנצח ככה? לא. אבל בתור תעשייה שנמצאת מאחורה, אין ברירה. אתה חייב לעשות אדפטציה הזאת. [Host]: הערך הכלכלי שאתם מביאים לחברות הוא ברור. אבל האם הערך הסביבתי הוא באמת משמעותי לחברות הבנייה? [Guest - יונתן]: בוא נגיד ככה, כמעט בכל סקטור, כבר מתחילים להיכנס כל מיני תקנים שיותר מחמירים ופחות מחמירים שקשורים לפחמן, אבל הדרייבר בשביל להאיץ את זה יהיה קודם כל להיכנס מחלק הכלכלי. אני אומר ללקוחות שלי, אני הבנתי לא מעניין אתכם פחמן עכשיו, אבל מעניין אתכם כסף. ועל הדרך אני מכין אתכם כבר ליום שאחרי, כי הוא יגיע היום הזה, לא תצליחו לנצח אותו. העולם הולך להגיע לכיוון הזה, ארבעים אחוז יושב בתוך התעשייה שלנו, מישהו בממשלה ישים לב לזה בסוף. לא תמיד מעניין אותם נושא הפליטות, ולכן אתה חייב להתחיל מנושא הכסף. כל חברה שתנסה לבקש כסף בשביל להוריד פליטות פשוט לא תצליח. אתה חייב את שניהם. [Host]: איך הצלחתם לעשות ולידציה על הרעיון? [Guest - יונתן]: המערכת לקח לפתח אותה קצה לקצה כמעט 3 שנים. אין לנו דוגמאות קיימות או מישהו להעתיק ממנו או לשפר. רוב ענף הבנייה הוא כזה - זה ענף שמבחינת טכנולוגיה והטמעה של טכנולוגיה נמצא מאוד מאחורה. כמעט כל סטארטאפ שנכנס לפה הוא פותח דלת ראשונה, גם בצד העסקי וגם בצד הטכנולוגי, אבל בעיקר בעובדה שהיינו צריכים לבנות כמעט הכל מאפס כי לא היה לנו אפילו אפשרות לעשות ריברס אנגיניר ממישהו. אני הגעתי בתור יזם שכבר הייתה לי חברה לפני של שירותים, הכירו אותי, לימדתי בטכניון - זה נתן לי קצת קרדיביליות אצל המשקיע הראשון שזה היה שיכון ובינוי והרשות לחדשנות. הקייס היה מספיק טוב שיכול לקרות פה משהו. לא חשבנו שזה יקח 3 שנים, אבל זה קרה. כשהגענו למצב שהתחלנו למסחר, שהיה לנו משהו ביידים שזה ואליו שזה מחזיר, זה היה ללכת קודם כל דרך המשקיעים האסטרטגיים שלנו שקפצו על המציאה ואמרו בואו נפתח לכם את המשרדים אצלנו. זה אקסטרימלי חשוב בענף שלנו - שיהיה לך משקיע אסטרטגי, במיוחד אם אתה עושה משהו ראשוני. [Host]: מה עם גיוס כספים? [Guest - יונתן]: ב-2020 היו מעט מאוד משקיעים בארץ שהבינו בקונסטראקשן טק. זה אוטומטית הביא אותנו למשקיעים אסטרטגיים כי אין ברירה. משקיעים אסטרטגיים שמבינים מה יוצא להם מזה, מבינים גם במטריאל. יש הרבה משקיעים שדיברנו איתם שזה נשמע להם נהדר אבל אמרו לנו אנחנו לא מבינים בעולם הזה פשוט, אנחנו לא יכולים להשקיע אם אנחנו לא מבינים עד הסוף. ברגע שיש לך משקיע אסטרטגי שמבין את זה ושם כסף, אז משקיעים שמבינים פחות אבל כן רוצים להיכנס לעולם רואים בזה הזדמנות. כולם התחילו לדבר לפני שנתיים-שלוש על נושא הפרופטק והקונטק ושזה הדבר הבא, והגישה שלהם הייתה דרך משקיעים שכבר השקיעו ולהצטרף וללמוד און דה גו. ההתחלה הייתה מאוד מורכבת, אבל זה עזר לנו עם המשקיעים האסטרטגיים. היום מבינים קצת יותר. יש לנו כבר למשל משקיעים שהם לא מבינים בקונסטראקשן אבל הם מבינים בקליימט טק והם הבינו את האסטרטגיות ואת הדוגמאות ואמרו מייק סנס. [Host]: איזו עצה היית נותן ליזם בתחילת הדרך שרוצה להיכנס לתחום? [Guest - יונתן]: אז אני אחלק את זה לכמה דברים. אם אתה לא מגיע מהתעשייה, מה הייתי עושה - הבא מישהו בצוות המוביל שהוא כן מהתעשייה. אפשר להביא בן אדם שבשכר או בהתחלה אפילו בתור יועץ שבאמת יסדר לך את הדברים איך שהם. ענף הבנייה הוא ענף שאפשר ללמוד אותו. במקרה שלנו, אתה לא תהפוך להיות מהנדס וגם לא תהפוך להיות אדריכל - זה דורש לפחות 4, 5, 6, 7 שנים היום באקדמיה. אבל להביא את נקודות הכאב, להביא מישהו שכאב לו ספציפית. תביא מישהו מהתעשייה שכאב לו, יש לו אוריינטציה טכנולוגית. היום יש יותר ויותר כאלה - אתה רואה שגם מהנדסים וגם אדריכלים לומדים קוד ודברים כאלה בחלק מהלימודים שלהם. חפש את החיבור הזה וצמיד אותו אליך. בכל זאת צריך מישהו שיהיה הביזנס, מישהו שידע איך לנהל את הנושא הכלכלי, שיווקי והמכירות בשלבים הראשונים, ולהביא משקיעים. אני כמנכ"ל, מאה שמונים אחוז מהיום שלי אני לא מתעסק במוצר עצמו, אני מתעסק להביא אותו הלאה וקדימה, ולמכור, ומשקיעים ולהציג אותו. זיקה ויכולת ללמוד מהר אפשרית. תשמעו, זה ענף קשה, מפורטל, דורש. כל ענף כשאתה מדבר על סטארטאפים הוא דורש ממך הרבה. בתור יזם, צוות יזמים, צריך איזשהו רזיליאנסי ברמה הפסיכולוגית. זה ענף שהוא 99.9 אחוז אכזבה, ויש את האפס נקודה אפס אחד אחוז הזה שכשהוא קורה הוא מדהים. אבל רוב הזמן אתה נלחם, הכל מלא בתחנות רוח, אתה צריך את הדבר הזה. הייתי ממליץ בצורה קיצונית להתחבר לכל מיני אינפלואנסרים שיכולים להכניס אותך למוד הנכון, הנפשי. למשל, דיוויד גוגינס - אם אתם מכירים את החבר הזה, אתה צריך להיות משהו ברמה הזאת מבחינת יזם. גם פרופסור הוברמן - פודקאסט שאני מאוד ממליץ עליו, אני משתמש בכל מיני שיטות שלו איך לייעל את הפוקוס שלי ולהיות יעיל יותר. מבחינת עזרה אמיתית בענף שלנו, אני חושב שאפשר לתת פה קרדיט אמיתי לקונטק - זה למעשה קבוצה שקמה מתוך התאחדות בוני ארץ ומשרד הבינוי והשיכון שהקימו בעצם מקום מרכזי שמכניס לתוכו את כל נושא הקונטק ועוזר לנו בלי כסף, בלי כלום, פשוט לבוא לעזור דרך כנסים, דרך הרצאות, דרך חיבורים. אם אתם נכנסים לענף שלנו, החברה של קונטק הם מקום ראשון ששווה לעצור בו, לשאול שאלות, להבין מה קורה. תחפשו תמיד את ההאב הזה שמגיע מלמעלה לעזור. [Host]: איך אתה רואה את העתיד של ענף הבנייה, אתה אופטימי? [Guest - יונתן]: קודם כל אני חייב להיות אופטימי, אם לא לא הייתי בביזנס הזה בכלל. כמו סטארטאפיסט אתה חייב - אופטימיות זה יזם, מנכ"ל, זה הבסיס שלו. אבל אני כן אופטימי, כי אני רואה את התעשייה מקבלת טכנולוגיה אליה בקצב הרבה יותר גבוה ממה שהיה לפני. באופן מעניין יש פחות סטארטאפים. 2020, 2019, 2018 היה פה בארץ בום של סטארטאפים בתחום הקונסטראקשן והפרופטק. הגענו לכמעט 250 חברות. זה משהו לא נורמלי - זה תחום קטן וחדש. אנחנו עדיין המדינה עם הכי הרבה קונסטראקשן טק פר קפיטה גלובלית. אנחנו מנצחים את הואדי וכל אלה. אבל מה שמעניין זה שדווקא החברות שכן נשארו מאותה תקופה מתקבלות הרבה יותר בברכה על ידי לקוחות, והסטארטאפים החדשים שעכשיו יוצאים לדרך, קצת יותר קל להם כי באמת העסק נפתח. הגרף של הטמעת טכנולוגיות חדשות עולה. כמות מנהלי החדשנות שפתאום צצים בחברות בנייה עולה. חברת בנייה לא שמה מישהו רק בשביל להגיד שיש לה. זה עובד בענף שלנו - אם שמים מישהו, המישהו הזה צריך להביא כסף. מנהלי חדשנות בענף יש יותר, ושמים עליהם הרבה לחץ להצליח, ורואים את התוצאות העולות. אז הגרף בעלייה, ולכן אני אופטימי. יותר מזה, אנחנו ענף שחייב את הטכנולוגיה הזאת כבר לפני 20 שנה, וזה מגיע למצב של חירום כבר - גם מבחינת כמויות חומר שמתמעטות, גם מבחינת כל נושאי האקלים, וגם מבחינת המחירים. כל דבר שיכול לגלח איזה חתיכה מהמחיר, ואולי עם היזם שיש לו קצת אתיקה גם זה יגיע ללקוח קצה - פתאום נחזור למצב שאתה יודע, כמו אצל ההורים שלנו, ש-25 משכורות קנו את הדירה הראשונה. פנטזיה היום - כמה זה, 280? אם זה גם יעזור לזה, עשיתי פה לא רק לילדים שלי עשיתי משהו - עשיתי גם לדורות, ובכלל, למדינה ולכל האנשים, ולעולם. אז כן, אני אופטימי. [סיכום]: זה היה הפרק השני של "איך פותרים את זה". אם אהבתם, נשמח שתעקבו אחרינו ושתמשיכו להאזין לפרקים הבאים. תודה רבה לליאור פארי על הסאונד ועל המוסיקה המקורית, תודה לגוגל פור סטארטאפס על האולפן, וכמובן תודה ליונתן לזובסקי. תודה גם לכם שהאזנתם. נתראה בפרק הבא, עם בעיה חדשה ופתרונות חדשים.