[Host] "לצורך העניין ביוניקלור ב-H&M 66% מהבגדים מכילים נפט, בזמן שבשיעין המספר הזה כבר עומד על 95.2. אנחנו פשוט לובשים פלסטיק." [Host]איתמר, תגיד, בדקת פעם את התווית של הבגד שלך? יודע להגיד נגיד… ממה הוא עשוי? [Host] האמת שאין לי מושג. [Host] אז תקשיב, בגדול אנחנו לובשים פלסטיק.רוב הבגדים שאנחנו לובשים היום עשויים מבד סינטתי, כמו פוליאסטר [a] או ניילון. עכשיו, הבעיה הגדולה שזה יוצר - היא שיותר מאתגר למחזר בגדים, כי זה לא כמו פעם, שהבגדים היו עשויים בעיקר מחומר אחד כמו 100% כותנה - וזה - גורם לבעיה מאוד גדולה - מעט מאוד בגדים בעולם - עוברים באמת תהליך של מחזור. [Host] כדי להבין את הנושא יותר לעומק נדבר עם ד"ר מיטל פלג מזרחי, חוקרת אופנה בת קיימא ופסולת טקסטיל. אחרי זה- כדי להבין איך פותרים את זה, נדבר עם לי כהן, המנכלית והמייסדת של Textre, שמציעים פתרון למחזור בגדים, או יותר נכון לפלסטיק שנמצא בבגדים. ד"ר מיטל פלג מזרחי היא אמיתת פוסט-דוקטורט במחלקה לכלכלה של אוניברסיטת ייל ומתמחה בין היתר ברגולציה סביבתית וההשפעות השונות של פסולת טקסטיל. [Host] היי מיטל, תוכלי בבקשה לספר קצת מי את למי שלא מכיר? [Guest] אז היי, אני מיטל פלג מזרחי, דוקטור מיטל פלג מזרחי, אני עוד מתרגלת לדבר הזה. אני אמיתת פוסט-דוקטורט במחלקה לכלכלה של אוניברסיטת ייל, חוקרת אופנה בת קיימה. ברמה מאוד מאוד רחבה, ספציפית התחומי מחקר שלי זה רגולציה סביבתית על תעשיית האופנה, זאת אומרת כל מה שאפשר לעשות ברמת החקיקה ומדיניות שישפיע לטובה על תעשיית האופנה. ותחום מחקר מרכזי שני שלי זה פסול לטקסטיל, וספציפית ההשפעה של יבוא בגדים משומשים על גאנה, גאנה היא היום יבואנית הבגדים המשומשים הגדולה ביותר בעולם, אז איך כל הבגדים שאנחנו כבר לא רוצים, בדרך כלל זה... מגיע כתרומות, איך זה משפיע על גאנה? אז זאת אני, חוץ מזה אני גם בוגרת דוקטורט במדיניות ציבורית מאוניברסיטת תל אביב, מאוד גאה במוסד בית שלי, בעבר הייתי חלק מהאנשים שהקימו את מתלבשות התנועה לקידום אופנה הוגנת בישראל, ובין הארגונים הסביבתיים היחידים שעוסקים בארץ באופנה בת קיימה. [Host] טוב אז מיטל' תודה רבה על הזמן שלך, נשמח להתחיל בלשמוע מה הקשר בין תעשיית האופנה והסביבה [Guest] כן, אני חושבת שבאופן כללי כשאנחנו מדברים על אופנה, או אני אנסח את זה אחרת, באופן כללי כשאנחנו מדברים על סביבה, אופנה היא לא הדבר הראשון שעובר לנו בראש. זאת אומרת, אנחנו מדברים על סביבה, ואנחנו מדברים על משבר האקלים, אז אנחנו חושבים על אנרגיות מתחדשות, אנחנו חושבים על מחזור, אולי תחבורה, אבל איך שהוא אופנה זה לא הדבר הראשון, ובדרך כלל גם לא הדבר השני שעובר לנו בראש. אבל האמת היא שתעשיית האופנה היא אחת מהתעשיות המזהמות ביותר על פני כדור הארץ. זו שאחראית לבין, בין ארבעה לעשרה אחוזים מהפליטות של גזי החממה, תלוי את מי שואלים, אבל כך או כך גזי חממה כמובן, מה שגורם למשבר האקלים ככל אז כשאנחנו כאנושות פולטים יותר גזי חממה, ככה משבר האקלים מחריף. כשתעשיית האופנה שוב אחראית לבין 4-10% מגזי החממה, זה יותר מכל הטיסות וכלי הרכב גם יחד, במקרה שתהיתם. תעשייה שאחראית לזיהום של 20% מהמים המתוקים, מים שבכל קונסטלציה אחרת היום משמשים אנשים לשתייה, משמשים אותם בעצם בעיקר לצביעה וייצור של בתים, אחראית ל-35% מ... מהמיקרופלסטיקים בים, הפלסטיקים הקטנטנים האלה שאנחנו לא רואים בעיניים אבל נמצאים במזון שאנחנו אוכלים, אם אנחנו אוכלים דגים ובמים שאנחנו שותים, כי בישראל אנחנו שותים מים מוטפלים, ואחראית כמובן למאות אלפי טונות של פסולת טקסטיל שנטמנת באדמה או נשרפת מדי יום. עכשיו פסולת טקסטיל זה מושג שהוא קצת מבלבל, כי כשאני אומרת פסולת, פסולת טקסטיל באופן מאוד טבעי, כשאנחנו אומרים פסולת אנחנו חושבים על סבל, נכון? פסולת שווה זבל, בוודאי. העניין הוא שפסולת טקסטיל זה ממש לא זבל, רחוק מזה. כשאנחנו מדברים על פסולת טקסטיל, אנחנו מדברים על בגדים במצב מצוין, שאנשים קנו ולבשו לרוב פעם, פעמיים, שלוש, מקסימום 14 פעמים לפי הממוצאים הכי נתיבים, והחליטו שהם נפטרים מהם, כי הם יצאו מהאופנה, כי אנחנו רוצים להתחדש, כי כבר לא בא לנו על הבגד הזה, והבגד הזה שהוא במצב מצוין הופך להיות פסולת טקסטיל. כלומר, בגדים שאף אחד כבר לא רוצה. מה קורה עם כל הפסולת טקסטיל הזאתי? הפסולת טקסטיל הזאתי לרוב תשונה לכל מיני מדינות באפריקה ובאמריקה הלטינית, בעיקר בעיקר לגאנה ובקניה, שם בשלב הראשון ינסו למכור אותם בשווקי עד שנייה ענקיים, אבל בשלב השני והסביר יותר, אחרי שהבגדים האלה לא ימכרים גם שם, פשוט כי יש גבול גם לכמות הבגדים שהם צריכים באפריקה, הבגדים האלה יטמנו באדמה או ישרפו. כשנכון להיום זה הופך להיות אחת מהבעיות הסביבתיות הקשות ביותר באפריקה. הסטטיסטיקה מדברת על זה שבכל שנייה, בכל שנייה, משאית שלמה מלאה בבגדים לא רצויים נגברת באדמה. עכשיו תחשבו כמה זמן אתם כבר מקשיבים לי מדברת, תחלקו את זה לשניות, זה כמות המשאיות שהוטמנו באדמה. [Host] רגע, אז מיטל זה תמיד היה ככה, מתי בערך הפלסטיק נכנס לנו לבגדים? ו שבשלב מסוים, התעשייה הכניסה את הפלסטיק כמרכיב לבגדים שלנו? [Guest] זאת שאלה מצוינת, אתה דווקא כן יודע, זאת שאלה מעולה. לא, זה לא תמיד היה ככה. יש פה שני דברים שצריכים לדבר עליהם. אחד, זה בכלל הסיפור הזה של אופנה מהירה. מה זה אופנה מהירה? אופנה מהירה זה איזשהו מודל ייצור, או מודל עסקי אם תרצו, שבו מייצרים בגדים בצורה המונית, גלובלית, בקצב מאוד מאוד מהיר, ונפטרים מהם מאוד מהר. קצת כמו מזון מהיר, כמו שיש לנו fast food, יש לנו fast fashion. עכשיו, זה לא תמיד היה ככה. פעם אנשים היו צריכים אופנה הרבה יותר לאט, ושומרים על הבגדים שלנו לאורך לאורך הרבה יותר זמן. זאת אומרת הבגדים שלנו היו יותר יקרים לנו, גם יותר יקרים במחיר, אבל גם יותר יקרים ללבנו. וכמובן שהאיכות של הבגדים הייתה יותר טובה. מה השתנה? בעצם המודל הזה של אופנה מהירה, שהתחיל עם זרה, זרה הייתה החלוצה של אופנה מהירה, אי שם בסוף שנות ה-80, כשאחריה הגיעו h&m ופריימרק ועוד שורה של רשתות, שבעצם הפכו את הקצב של היצור והמחירה של אופנה מהירה והשימוש של אופנה להרבה הרבה הרבה יותר מהיר, לכן אופנה מהירה. כמה מהר זה אופנה מהירה? כמה מהר זה מהר? רשתות אופנה מהירה מסורתיות, כמו מסורתיות במרכאות כפולות, כמו זרה וה-h&m יוציאו סדר גודל של 50 קולקציות לשוק בשנה. שזה גם מספר מטורף כשלעצמו, אם חושבים על זה רגע, כי יש לנו 4 עונות בשנה, אז בטח שאין סיבה להוציא 50 קולקציות. אבל היום אנחנו כבר מדברים על אופנה אולטרה מהירה, מהירה במיוחד כמו שיעין ותמור, כל מיני רשתות כאלו ואחרות שקיימות רק באינטרנט, שמעלות לאתרים שלהן בין 3,000 ל-10,000 בגמים חדשים כל יום. כל יום. פתאום 50 ונשמע כמעט אופנה איטית. אז לא, זה לא תמיד היה ככה. עכשיו אחת ההשלכות של העלייה של האופנה המהירה, זה שהבגדים שלנו נעשו הרבה יותר זולים. איך עושים בגדים יותר זולים? אחת הדרכים המרכזיות להפוך את הבגדים ליותר זולים, זה בעצם לשנות את החומרי גלם. וככה תעשיית האופנה עברה מסיבים טבעיים, כלומר סיבים שמגיעים מהטבע, שהמוכר ביותר ביניהם הוא כמובן קוטנה, לסיבים סינתטיים. סיבים סינתטיים, סיבים שמיוצרים במעבדה. מה הסיב הסינתטי הכי מוכר? פוליאסטר. נכון להיום פוליאסטר נמצא במעל 80% מהבגדים שלנו. עכשיו פוליאסטר ובכלל סיבים סינתטיים הם סיבים שהם פטרוליום בייסט, כלומר מבוססים על נפט, ממש אותו נפט שאיתו אנחנו מתדלקים את הרכבים שלנו, נמצא גם בבגדים שלנו. יש לזה הרבה מאוד השלכות בריאותיות, זה משפיע מאוד לרעה על הבריאות שלנו, ולא רק על הבריאות שלנו, כמובן על כדור הארץ. בזמן שכל התעשיות מסביב מנסות להתקדם למקום שהוא יותר סביבתי ולהפחית שימוש בנפט, הנה תעשייה שהשימוש שלה בנפט הוא שימוש אדיר וזה לחלוטין עובר מתחת לרדאר. נכון להיום ב-67% מהבגדים שלנו יש סיבים סינתטיים מבוססי פלסטיק, שוב מבוססי נפט, והצפוי שעד 20-30, הנספר הזה יהפוך להיות 75%. כשככל, ממש ממש, זה מספרים מזעזעים, כשככל שהבגד יותר זול, ככה הפתעה הפתעה מה שנקרא, אנחנו מוצאים יותר פלסטיק ויותר פטרוליום בייסט פייברס. בתוך הבגדים. לצורך העניין ביוניקלור ב-H&M 66% מהבגדים מכילים נפט, בזמן שבשיעין המספר הזה כבר עומד על 95.2. אנחנו פשוט לובשים פלסטיק. [Host] טוב…אז תוכלי רגע לעשות לנו סדר, מה מסע החיים שבגד עובר, מהרגע שהוא נמכר בחנות או באינטרנט עד שהוא נטמן או ממוחזר? [Guest] אז בדרך כלל, כשאני מדברת על פסולט טקסטיל ועל כמויות הפסולט האדירות שאנחנו מייצרים, באמת שתי השאלות שתמיד חוזרות על עצמם זה, רגע, למה שלא למחזור את זה, או למה שלא לתרום את זה. עכשיו צריך להבין שהסיפור הזה, גם של מחזור וגם של תרומה, זה שתי פיקציות שלא באמת מתקיימות. בואו נתחיל עם מחזור. נכון להיום מיוצרים בעולם סדר גודל של 150 מיליארד פרטי לבוש בשנה, מתוכן 80 מיליארד פרטי לבוש נמכרים. אבל מתוך ה-80 מיליארד האלה שנמכרים, פחות מאחוז בודד מכל הבגדים, באמת עובר מחזור. פחות מאחוז אחד. כשגם מתוך האחוז האחד המסכן הזה שעובר מחזור, רק 18% עובר מחזור של טקסטיל לטקסטיל, כלומר בגדים שהופכים להיות בגדים חדשים. וכל היתר עוברים מחזור מפחית, זאת אומרת מחזור שמחזר אותם לחומר שהוא פחות טוב, שהוא פחות מוצלח באיכות שלו, במילים פשוטות יהפכו לסמרטוטים. למה כל כך מעט? כשאנחנו רוצים למחזר משהו בצורה שתהיה יעילה ומשתלמת כלכלית, הוא חייב להיות עשוי מ-100% אותו חומר, 100% אותו סוג של פלסטיק או 100% אותו סוג של סיב, של בג. תחשבו נגיד על בקבוק פלסטיק שאנחנו קונים, אוקיי? בקבוק של מביאות או של מיידן. כשאנחנו נרצה למחזר אותו, אנחנו נפריד אותו לשלושה סוגים של פלסטיק. הפלסטיק של המכסה, הפלסטיק של הבקבוק עצמו, והפלסטיק של התווית. העניין הוא שמה שמאוד פשוט לעשות כשאנחנו מדברים על בקבוקי פלסטיק, הופך להיות הרבה יותר מורכב מבחינת טכנית כשאנחנו מדברים על סיבים של בגדים. בגלל שהרוב המוחלט של הבגדים שלנו עשוי מסיבים מעורבים, איזושהי תאורובת של קוטנאי, ליס וזה, למחזרת זה הופך להיות הרבה יותר מורכב מבחינה טכנית והתוצאה היא שזה הופך להיות לא ממש משתלם כלכלית וזו הסיבה ש 99% מחברות האופנה בוחרות לא להשתמש בבגדים שכבר קיימים בעולם ולמחזר אותם לכדי בגדים חדשים, כלומר להשתמש בהם כחומר גלם, אלא פשוט להעביר אותם הלאה, להטמין אותם באדמה או לשרוף אותם, זה הרבה יותר משתלם, בטח ובטח שזה קורה במדינות באפריקה. אז כל הסיפור שנחזור, הקיימת מבחינה טכנית, אבל זה לא באמת קורה, אי אפשר להגיד שזה קורה בהיקף שאנחנו צריכים, שוב, לא כי הטכנולוגיה לא קיימת, היא קיימת כי היא לא משתלמת מבחינה כלכלית. לגבי תרומות, ונגעתי בזה, אבל ממש על קצה המזלג, כשאנחנו מעבירים בגדים לתרומות לכל מיני חנויות יד שנייה שמקבלות בגדים בתרומה, כמו salvation army או goodwill פה בארה״ב, בישראל. החנות הכי מוכרת זה הראשית של ויצור, החנויות האלה, צריך להבין שהחנויות האלה מקבלות טונות על גבי טונות של תרומות, ממש ברמה יומיומית, טונות על גבי טונות. בפועל אין שום דרך שהן יצליחו למכור את כל הבגדים שהן מקבלות, והן באמת לא מצליחות למכור, הן מצליחות למכור משהו כמו 30% ממה שהן מקבלות. 10% זה תקופה ממש עמוסה כמו פסח, שכולנו עושים סדר בבית וככה הולכים שמחים ומרוצים עם השקיות בגדים בוויצר. הנה תרמתי, כשכל ה-90% הנוטרים או ה-70% הנוטרים מגיעים כל הדרך לאפריקה, שם כמו שאמרנו זה יוצר בעיה סביבתית אדירה, אף אחד לא מחכה לחולצת סוף מסלול שלנו או לשמלה שהזמנו מישיעין ואנחנו לא באמת צריכים. אז אלה שתי האופציות המרכזיות של מה יכול לקרות לבגד ברגע שאנחנו כבר לא רוצים אותו והוא הופך להיות פסול לטקסטיל, זה לא חייב להיות ככה, צריך וזו כוכבת שהיא מאוד מאוד חשובה. מה אנחנו יכולים לעשות בשביל למנוע את זה? קודם כל להעריך את החיים של הבגדים שלנו. לא, אנחנו לא צריכים להעיף את הבגד הזה, לא, אנחנו לא צריכים להפנות מקום בארון לבגדים חדשים ולא, אנחנו בטוח לא צריכים עוד בגד חדש, אנחנו פשוט צריכים לעשות כפיסה. זה אחד. אז קודם כל להעריך את החיים של הבגדים שלנו. היה ואנחנו באמת כבר לא רוצים את הבגד מכל מיני סיבות, השמנתי, רזיתי, הילדים גדלו, לא משנה מה הסיבה, אני כבר לא צריכה את הבגד, להעביר אותו הלאה למישהו שבאמת רוצה. הטובה זה להעביר את זה לחבר חברה שירצו את הבגדים. לא מצאנו, קחו את זה למסיבת החלפות בגדים, תחליפו את הבגדים למסיבה, בטוח יהיה שם מישהו שרוצה את זה. בטוח יהיה שם מישהו שרוצה את זה. לא הצלחנו למצוא מסיבת החלפות, תארגנו מסיבה. לא הצלחתם גם את זה, תמצאו איזשהו ארגון שבאמת רוצה לקבל את הבגדים, ולא מקבל את הכמויות האדירות שחנויות צדקה מקבלות. כלומר, מקלטים לאלימות במשפחה, לדוגמה, מקלטים של שורדות צנות וכל מיני כאלה, מקומות קטנים שאנחנו יודעים שרוצים לקבל את הבגדים. ועוד להיפרד מהבגדים שלנו ולדעת שמישהו בהחלט רוצה לתת להם בית זה למכור את הבגדים, למכור את הבגדים דרך חנות יד שנייה או דרך כל מיני קבוצות פייסבוק יהודיות, דרך כל מיני קבוצות פייסבוק יהודיות, אני רגע אסגור את המייל שלי שעושה לנו קולות, רגע. די בביילים האלה! אוקיי, דרך כל מיני קבוצות פייסבוק יהודיות, יש את מתלבשות, יש את זה לא יושב בול, יש את דרומיות מכורות ליד שנייה, יש את מכורות ליד שנייה, באמת לא חסרות קבוצות לדבר הזה, וזה עוד לפני שאני נכנסת לכל מיני עמודי אינסטגרם. אבל צריך, צריך להבהיר, הנקודה הכי הכי הכי חשובה פה, והם דיכאו רק דבר אחד מהשיחה הזאת, שזה יהיה זה, הנבל האמיתי בסיפור, הווילן, זה פשוט over consumption, זה פשוט צריכת יתר. הבעיה האמיתית והרצינית היא זה שאנחנו קונים יותר מדי. זאת אומרת, השאלה פה היא לא איך להיפטר מהבגדים, אלא איך לצמצם את כמות הבגדים שאנחנו רוצים להיפטר מהם. לחשוב לפני שאנחנו קונים בגד ולקנות פחות, איך שאנחנו לא הופכים את זה, איך שאנחנו לא מסתכלים על הבעיות הסביבתיות של תעשיית האופנה, התשובה היא תמיד לקנות פחות ולצמצם צריכה. פחות מאחוז בודד מכל הבגדים, באמת עובר מחזור. פחות מאחוז אחד. כשגם מתוך האחוז האחד המסכן הזה שעובר מחזור, רק 18% עובר מחזור של טקסטיל לטקסטיל, כלומר בגדים שהופכים להיות בגדים חדשים. וכל היתר עוברים מחזור מפחית, זאת אומרת מחזור שמחזר אותם לחומר שהוא פחות טוב, שהוא פחות מוצלח באיכות שלו, במילים פשוטות יהפכו לסמרטוטים. למה כל כך מעט? כשאנחנו רוצים למחזר משהו בצורה שתהיה יעילה ומשתלמת כלכלית, הוא חייב להיות עשוי מ-100% אותו חומר, 100% אותו סוג של פלסטיק או 100% אותו סוג של סיב, של בג. [Host] מעניין, אז אם אני מבין נכון, אחד הקשיים הגדולים של מחזור אופנה הוא ההרכב של הבגד. כמו שאמרת הבגדים שלנו כבר לא עשויים 100% מחומר אחד, מה שהופך את המחזור שלהם ללא הכי יעיל ולא כזה משתלם כלכלית. הבנתי, אז קודם באמת דיברת על מה אנחנו בתור הצרכנים הפשוטים יכולים לעשות. תוכלי אולי לספר על התפקיד של רגולציה או שימוש בטכנולוגיות שונות בבעיה הזאת [Guest] כן, חד משמעית. אנחנו נמצאים ב... של גל חקיקה על תעשיית האופנה, וזה באמת מאוד מרגש. קודם כל, יש, לא אמרתי את זה בכלל, כי זה פחות התחום שלי, אבל יש הרבה מאוד מיזמים טכנולוגיים כאלו ואחרים שמחפשים איך לעשות את ה... איך בעצם להפוך את הפתרונות בתחום של המחזור טקסטיל ליותר סקיילביליים, בסקייל יותר גדול, וזה לחלוטין קיים, זה שאני לא מדברת על זה, זה כי אני לא מכירה מספיק טוב, לא כי זה לא קיים. אבל זה קיים. אז קודם כל, כן יש הרבה אנשים טובים שעובדים ומנסים לפתח פתרונות. בהקשר של רגולציה וחקיקה, שזה לחלוטין תחום שאני כן מבינה בו, יש היום הרבה מאוד ניסיונות לעשות חקיקה שהיא חקיקה יעילה בנושא. מהאסטרטגיה של האיחוד האירופי לטקסטיל מעגלי שמדברת ומנסה להתייחס לכל הבעיות בצורה סיסטמטית של תעשיית האופנה, דרך ה... ניו יורק פאשן אקט, בפאבריק אקט, בארצות הברית, וכמובן EPR. מה זה EPR? אקסטנדד פרודיוסר אספנסיביליטי, כלומר אחריות יצרן מורחבת. בעצם המחוקק בא ואומר, וזה חקיקה שעוברת גם באירופה, אבל גם בארצות הברית, ספציפית בפליפוניה, בעצם המחוקק בא ואומר לחברות האופנה, אתן צריכות לקחת אחריות על הבגדים שאיצרתן ואתן מייצרות, הרבה אחרי השלב שבו מכרתן אותו. כלומר, עד סוף החיים של... של הבגד. האחריות על מה קורה עם הבגד הזה ברגע שהוא הופך לפסולטקסטיל, היא אחריות שנמצאת עלכן. והיה והוא הפך לפסולטקסטיל שזיהמה את גאנה, או את קניה, או את מדברת הקאמה בצ'ילה, האחריות עלכן, אתן תצטרכו לשלם על זה, ואתן תצטרכו לפתור את הבעיה. זאת חקיקה שהיא חקיקה ראשונית יחסית, באיחוד האירופי היא עברה, אבל עוד לא נכנסה לפועל, ועתידה להיכנס לפועל ב-2027, ובקליפורניה היא עברה. ממש לפני חודש וחצי, ועתידה להיכנס לפועל ב-2028. במילים אחרות, אנחנו עוד לא יודעים איך זה ייראה, זה באמת אתגר רגולטורי מאוד גדול, איך יצליחו לעשות את החוק הזה בפועל, ואיך יצליחו להכיל אחריות על חברות אופנה ביחס לפסולט, בין היתר, כי השוק הזה הוא שוק מאוד דינמי, והרבה פעמים, מהנקודה שחברה עיצרה את הבגד ועד הנקודה שהצרכן הפך את זה לפסולטקסטיל, יכול מאוד להיות שהחברה כבר לא קיימת, שחברה אחרת עלתה... וכולי, זאת אומרת שהעמותה כבר לא קיים, אבל זה בהחלט נראה אופטימי, אני מתרגשת לקראת החקיקה הזאת, לראות מה ואיך זה יהיה בעולם, ואני גם אגיד שאני חלק מצוות מחקר בישראל, שכרגע עובד על מדיניות דומה בהקשר של פסולטקסטיל בישראל, אז גם פה אנחנו יכולים להיות אופטימיים, לפחות בהקשר הזה. [Host] אז אם אני מבין נכון, אחד הקשיים הגדולים של מחזור אופנה הוא ההרכב של הבגד. כמו שאמרת הבגדים שלנו כבר לא עשויים 100% מחומר אחד, מה שהופך את המחזור שלהם ללא הכי יעיל ולא כזה משתלם כלכלית. איך את רואה את העתיד של התעשייה הזאת, את אופטימית? [Guest] תראו, אני תמיד אופטימית, כי אני בן אדם אופטימי, ואם לא הייתי אופטימית, אז לא הייתי מצליחה לקום בבוקר, ולעשות את מה שאני עושה. אני אמנם חוקרת ואני אקדמאית, אבל אני אקטיביסטית בדימוס, וזה מסוג הדברים שאי אפשר לעשות בלי להיות אופטימיים, ובלי להאמין שמה שאנחנו עושים ישנה ויכול להוביל לשינומים. אז אני אופטימית, זאת נקודת המוצא. אבל... אבל זאת אופטימיות מאוד זהירה. תעשיית האופנה לא נמצאת במקום טוב היום, לא בעולם ולא בישראל. בעצם, הרוב המוחלט של המותגים נמצאים באיזשהו מרוץ לתחתית, שבו הם מתחרים אחד בשני, בעיקר על הסגמנט של המחיר. מי יצליח למכור בגדים יותר בזול, מי יצליח להגיע למחיר הכי זול, ומי יצליח ככה לשלוט בנתח שוק גדול יותר. האם זה תהליך שהוא בריא לפברות ולמותגי האופנה? בוודאי, שלא. זה יוביל בסוף לקריסה, כי גם כשאתה מנצל את הסביבה ואתה מנצל עובדים, בסוף, how low can you go? זאת אומרת, יש איזשהו גבול שאתה לא יכול לחצות אותו לפני שאתה קורס. דווקא זה כן הופך אותי לאופטימית. למה? כי בנקודה שמותגי אופנה וחברות האופנה יחליטו שהם יוצאים מהמרוץ לתחתית הזה, ובעצם מציעים לצרכנים, לנו, ערך מוסף שהוא לא סביב הסיגמנט של המחיר, כלומר לא אני מוכר לכם את הבגדים הכי משתלמים והכי זולים, אלא הערך המוסף שלי הוא קיימות, הערך המוסף שלי הוא סחר הוגן, הערך המוסף שלי הוא עיצוב מקורי, הערך המוסף שלי הוא אסתטיקה שהיא אסתטיקה ייחודית, וכל מיני ערכים כאלה, שמה אנחנו נראה שינוי. וכן, זה גם אומר שאנחנו כצרכנים נשלם יותר על הבגדים שלנו, אבל מבחינתי זה לחלוטין תהליך חיובי, שבו אנחנו נשלם יותר על הבגדים שלנו, נעריך יותר את ה... בגדים שלנו, נשמור אותם ליותר זמן, ונחזור לכבד ולאהוב את הארון שלנו. ואני אשחרר אתכם עם עוד נקודה אופטימית, אנחנו צריכים לזכור שאופנה היא אחד מהכוחות התרבותיים הגדולים והחזקים ביותר שיש בעולם. אנחנו מדברים פה על תעשייה שבמשך שנים לימדה אותנו מה נכון ומה לא נכון ומכילה בטוחה, אין סוף יצירתיות. בעצם זה באמת הכוח התרבותי הכי הכי הכי חזק שיש. תחשבו על כל תרבות אחרת חוץ מהאופנה. אין עוד דוגמה לתרבות שנוגעת בכל אדם ואדם ברחבי העולם בכל יום. זה נוגע בכולנו, בכל מי שאנחנו. תחשבו איזה כוח תרבותי אדיר זה. עכשיו, בהקשר הזה, אופנה בת קיימר, זאת אומרת אופנה איטית וסביבתית, יכולה להיות לא רק הפתרון לבעיות הסיסטמטיות שיש בתוך תעשיית האופנה, אלא בעיניי, היא יכולה להוביל את הפתרון למשבר האקלים כולו. אם זה לא אופטימי, אני לא יודעת מה כן.‫ [Host] אז, אחרי שלמדנו יותר על תעשיית האופנה -רצינו לשמוע ממקור ראשון על אחד הפתרונות אז דיברנו לי כהן, המנכ"לית והמייסדת חברת TEXTRE, כדי להבין, איך הם פותרים את זה? [Host] הי לי, תודה רבה שהצטרפת אלינו, נשמח אם תוכלי לספר על עצמך, למי שלא מכיר? [Guest] מדהים. אז אני באתי מהרקע אחר לגמרי, בכלל למדתי משפטים ומינהל עסקים, הייתי גם עורכת דין חמש שנים בתחום המסחרי, ורק במקרה... אני גדלתי במשפחה של יצרנת טקסטיל, אבא שלי שהוא גם במקרה שותף בחברה, יצרן טקסטיל המון המון שנים, וגם בתור ילדה אני זוכרת שהייתי מבלה איתו ככה במפעלים, כבר מילדות אהבתי את העשייה, אהבתי מפעלים, ואז ככה הכרתי את העשיית האופנה בהיבטים אחרים שלה, ולפעמים גם מתבייש לצטט לומר שבגיל מאוחר מדי גיליתי גם את ההשפעות הסביבתיות שלה, זה היה במסגרת קרוס הזמות שעשיתי ממש כשהתחלתי לעבוד כאוריית. עדין ולמדתי שאני רוצה עוד משהו, וככה נתונים שדיברו על תעשיית האופנה וכמה עם זה ממש תפסו אותי, וזה השלב שככה התחלתי יותר לצלול וללמוד על זה. עבדתי תוך כדי כאורי חדין, ובאמת בשנתיים וחצי האחרונות במקביל לעבודה כאורי חדין, התחלתי להקים את החברה שעברה גם גלגולים. לפני שנה וחצי התמסרתי לגמרי לחברה, וזה מה שאני עושה. בלב שלם מאוד. [Host] מדהים. תוכלי אז לספר עליכם ומה אתם עושים? [Guest] בטח. אז שוב, נראה לי שכמו הרבה סטארט-אפים טובים, החברה עברה כמה גלגולים. אפשר גם לראות את זה לקרוא בכתבה באמת, התחלנו ממוצר אחר. כשהתחלתי את החברה, שהייתי רק אני עדיין ואבא שלה, דווקא המוצר הראשון היה לתחום החקלאות. היה לי מחשבה שפסולת טקסטיל, דווקא בגלל שטקסטיל מורכב ברובו מסיבים טבעיים וסינתטיים, יכול דווקא להוות משהו מאוד טוב לגידול של צמחים. באמת להחליף מצד גידול, שזה שוק שיש איתו המון בעיות. ובאמת זה מה שהתחלתי לחקור בשלב הראשון כמוצר ראשון של החברה. הרגשתי שאנחנו עושים פתרון. טוב לשתי תעשיות, גם מונים פסולת טקסטיל וגם ככה נותנים איזשהו מצג גידול חדשני וטוב לתחום החקלאות שסובל מחוסר, במיוחד החקלאות האורבנית, שזה, שוב בארץ זה קצת פחות, אבל באירופה זה יותר תפס מקום של קירות ירוקים וקצת יותר חקלאות במרחב העירוני והבעיה של משקל של מצעים וכל מיני דברים, יצרו איזושהי מגבלה. ובאמת זה מאוד מאוד עניין אותי וזה מה שהתחלתי, עשיתי... אחרי נחקר כמובן, הגעתי לליבינגרין, למוטי כהן, שהוא חבר טוב, מעריכה אותו מאוד. באמת, מהודעה אחת בלינקדין, הוא פשוט עשה איתי שיחה ביום שבת, אני לא אשכח את זה, של שעתיים, ובאמת משם... מדהים. חייבת להגיד גם באופן אישי, שמהרגע שהתחלתי לעבוד על החברה הזאת, כמות האנשים הטובים והמיוחדים שיצא לי לפגוש, זה באמת משהו ש... ממש מרגש אותי כל יום מחדש, וזה רק מבהיר לי כמה אני בעשייה שהיא נכונה ואני מחוברת אליהם. אז מוטי היה בין האנשים הראשונים המיוחדים שפגשתי, וממש כך היה דחיפה לחברה ולמה שהיא עושה. אז ליבינגרין זו חברה של גידולים בהידרופוניקה, בבית חירות, ובאמת מוטי ליווה אותי מהרגע הראשון, עשינו ארבעה ניסויים שם בחווה, שהמטרה הייתה לבדוק האם אפשר לגדל במצעי גידול, לבדוק איך אפשר היה גם אגרונום בית שליווה אותנו, ועשינו גידולים מאוד מוצלחים בבסודת טקסטיל, גם חסות, גם עגבניות, גם אלפונים, גם חצילים, ופיתחנו בעצם מצה שהראינו גם שאפשר לגדל בבסודת טקסטיל, וגם שאנחנו מקבלים תוצרת גידול שהיא טובה לא פחות ממצאי גידול קיימים בשוק, וזה המוצא הראשון של החברה שאנחנו עדיין מפתחים, אבל עם הזמן שככה התחלנו קצת לחשוב יותר בגדול, להבין לאן החברה הולכת, הבנו שאנחנו רוצים לפנות לעוד סקטורים, כי הבנו את התכונות של הבסודת טקסטיל עם התהליך שפיתחנו עם הטכנולוגיה, שיכולים להתאים לאפליקציות נוספות, ואז באמת הלכנו לשוק הפלסטיק, כי הבנו גם שרוב הבגדים שלנו הם פלסטיק, למי שעדיין לא יודע את זה בואו נפנים, לפחות 70% מהבגדים שמיוצרים היום הם מכילים סיבים סינתטיים, שבעצם זה פוליאסטר וזה פלסטיק, ומה יותר נכון בעצם מלהחזיר את זה חזרה לתעשיית פלסטיק, אבל בשימושים אחרים, זה לא חייב להיות לטקסטיל. ובעצם זה המיינדסט שמוביל אותנו בחברה, בעצם כלכלה מעגלית בצורה קצת אחרת. אז אנחנו רואים פסולת טקסטיל ממש לא כפסולת, ולא כמשהו שחייב לחזור להיות טקסטיל, אלא כחומר, כחומר גלם, יש לו המון תכוניות ואיכויות ואפשר בעצם לתעל אותו לדברים אחרים, לתעשיות שונות. מתוך זה פיתחנו את, זה המוצרים שכרגע אנחנו עושים, אנחנו בעצם מפתחים חומרים חדשים, ממוחזרים, לשימושים בתעשיית הפלסטיק, שמבוססים על פסולת טקסטיל. חומרים שאנחנו מפתחים בעצם יכולים לשמש בטכנולוגיה של אזרקה, או קומפוזייט, לסקטורים שונים בתעשיית הפלסטיק, למשל תעשיית הרכב, למשל מוצרי צריכה, פקקג'ינג, נון פוד פקקג'ינג, חשמל ואלקטרוניקה, כלומר, כל תעשיית הפלסטיק שהיום מאוד מחפשת, להגדיל את השימוש בחומרים ממוחזרים, במקום השימוש בפלסטיק בטול, שהוא מדלקים פוסילים, אנחנו מנסים לבחון איפה החומר שלנו יכול להתאים. עוד משהו שהבנו כמובן, זה שהיכולת להיות תחרותי במחיר, כלומר, משהו שהוא, פתרון שהוא פרגמטי לתעשיות, הוא מאוד מאוד חשוב, וזה משהו שגם מכווין אותנו בחברה. זה מה מלאה, אני מרגישה שנתתי. [Host] אז אם אני מבין נכון יש לכם בגדול שני מוצרים. מוצר אחד שאיתו גם התחלתם, הוא סוג של מצע גידול שמבוסס פסולת טקסטיל לחקלאות אורבנית או הידרופונית. סוג מוצרים נוסף הוא חומרי גלם ממוחזרים לתעשיית הפלסטיק. תוכלי אולי להסביר בכללי על איך זה עובד, על הטכנולוגיה מאחורי המוצרים? [Guest] כן, אז בהיי לבל של התהליך בטכנולוגיה, אנחנו בעצם,... אם הבנו את האתגרים שקיימים הם במחזור טקסטיל, אולי מילה לפני,... אני חושבת שכחברת אקלים, אנחנו נותנים,... פתרון כפול להפחתת פחמן לשתי תעשיות, לתעשיית הטקסטיל ולתעשיית הפלסטיק. אז עבור תעשיית הטקסטיל,... בעצם הבנו שהאתגר ב... בלהגדיל את המחזור של מסורי טקסטיל, זה לעבוד עם הרכיבים השונים של בגדים, כי גם החולשה שאתה לובש עכשיו, והחולשה שאני לובשת עכשיו, הם לא עשויים עם מאה אחוז חומר אחד.... פוליאסטרונאים, זה הרכיבים. ובהינתן העובדה שזה הרכיבים, כמו כל האתגרים במחזור של פסלות, צריך לדעת להתמודד עם הרכיבים האלו, כדי לקבל תכונות קצה טובות מספיק, לשימושים אחרים.... וכשהבנו שבעצם הבעיה היא בהפרדה ובמיון, אמרנו, אוקיי, אם אנחנו יודעים שבעצם רובוט טקסטיל הוא סינתטי, בואו ננסה כבר להתמודד עם הרכב כמו שהוא, מבלי להפריד כימית, כי הפרדה היא כימית, היא מאוד יקרה, והיא גם צורכת המון אנרגיה.... אז בעצם אנחנו מל מקבלים שהם עתירי פוליאסטר או ניילון,... עם הרכיבים סינתטיים, ובתהליך שלנו, שהוא תהליך מכני דרך אגב,... אנחנו מתגברים על היותם של פולימרים אחרים, ובעצם בסוף התהליך,... שהוא שוב תהליך מכני, שיש בו היבטים כימיים קטנים, אבל לא תהליך מכימי של הפרדה,... אנחנו מקבלים בסוף התהליך ממש פליטי פלסטיק, שיש להם את התכונות הרצויות לתעשייה, שוב, כתלות בשם. שימוש הקצן. כי התכונות של כיסיות זה לא כמו התכונות של באמפר לרכב או כיסוי של... של פלאפון.... ובתוך התהליך הזה ייצרנו איזשהו מנעד איזשהו תכונות שאנחנו יודעים לשחק איתן, כתלות גם באינפוט של הפסולת אקסי שאנחנו מכניסים.... וזה בדיוק כל מה שאנחנו מתחילים בתהליך שלנו, שהוא מצד אחד האינפוט, כלומר הפסולת איזה הרכיבים אנחנו מכניסים, באיזה מינונים, איזה טיפול מקדים אנחנו עוברים, ומה קורה באמצע הזה? שאנחנו מקבלים את הפתיטי פלסטיק שמתאים ללקוח, שאנחנו כמובן גם עובדים על הלקוחות שלנו,... לעשות אופטימיזציה לתכונות שהם צריכים. [Host] בעצם אחד האתגרים במחזור בגדים הוא כי ההרכב של הבגדים מעורב ומצאתם דרך להתמודד עם ההרכב בלי לבצע הפרדה כימית מסובכת ויקרה, אלא בעזרת תהליך מכני עם התאמות כימיות קטנות. אז איך מתחילים, איך נראה MVP של מוצר כזה, איך עושים את זה? [Guest] אז באמת, ציינת את, אני שכחתי את השם בחווה. בחווה..., צריכים מלא שיתופי פעולה, צריכים... להבין איך, איך לעשות את המוצר הכי,, מינימלי, כדי שייתן ערך, כי זה נורא מעניין אותי, הדבר הזה אולי. ואני חושבת שבאמת, גם לנו לקח זמן להבין, כולנו קראנו את הספר של הסטארט-אפים, ואיך לעשות MVP, וכולנו מכירים את המודלים, ואני בן אדם שגם מאוד אוהבת ללמוד, אז כל מה אני דואגת לקרוא, אבל המציאות מפגישה אותך עם אתגרים אחרים, ולפעמים מה שכתוב בספרים, זה לא בדיוק מה שקורה לך במציאות, עם האתגרים היומיומיים שאתה צריך,... כי גם כל תעשייה היא שונה בתכלית מתעשייה אחרת, ואתה יודע, קורים דברים שמצריכים אותך לעשות שינויים כלב אחרים, מלחמות, אז חיים במדינה מאוד מאתגרת סך הכל בפני עצמה, שמפגישה אותך באמת עם... אז מה שאני רוצה להגיד לך הוא שזה מאוד מאוד משתנה. ואחד הדברים החשובים בעיניי זה הגמישות והיכולת להתאים את עצמך למה שקורה. וזה נכון שצריך להיות תוכנית, איך אני משיג את ה-MVP, ומה הדברים שאני פונה אליו, אבל אתה חייב כל יום בבוקר לקרוא את מה שקורה, ולעשות את ההתאמות הנדרשות, וגם לדעת לשחרר ולא להתאהב במודלים אחרים שחשבת. אז נקודתית לשאלה שלך לגבי MVP, אני חושבת שזה לקח לנו זמן להבין קודם כל למי נכון לנו לפנות קודם, ולמה, ודיברת על הבעיה, אני חושבת שקצת כשציינת עכשיו הבעיה, ציינת את הבעיה של לצורת הטקסטיל, אבל אנחנו גם תמיד, שגם זה לקח זמן, להבין את הבעיה של הלקוחות, הלקוחות המשלמים, ואצלנו הלקוחות המשלמים זה תעשיית הפלסטיק, תעשייה ש... ובתוך תעשיית הפלסטיק זה תעשייה עצומה, להבין מי החברות שבאמת באמת מחפשות להגיד את השימוש בחומרים המוחזרים, מי זה ממש באג'נדה שלה, ולא רק בגלל הרגולציה, אני קדימ, ואני מאמינה ברגולציה בתקינה, אבל בסופו של דבר כוחות לשוק זה דבר הרבה יותר חזק. אז להבין מי באמת מונעת על ידי זה, ומי מחפשת, ומתוך החברות האלו להבין גם מי החברות הראשונות שאנחנו מאמינים שהחומר שלנו מתאים להן, ומשם לעשות את ה-MVP. ואני חושבת שזה, שזה מה שהכווין אותנו בסופו של דבר להגיד עם שלוש חברות האלו בסקטורים המסוימים האלו, אנחנו משקיעים את מהרב המאמצים ומגיעים למוצר ראשון שאנחנו מרגישים מספיק בנוח, ללכת ולנסות להתחיל שתאפ ולצאת לשוק. אנחנו עוד לא בשוק, אנחנו לפני מכירות, ואנחנו, אני חושבת בחצי שנה האחרונה עשינו שינוי מאוד מאוד משמעותי כדי, בסופו של דבר גו טו מרקט שלנו, כדי לדעת שאנחנו מסוגלים להגיע למכירות מתי שהקצבנו מעצמנו. ואני חושבת שזה קודם כל לבוא מהשוק, להבין את הצורך בשוק, והשוק זה הלקוח שלך, מי ישלם, למה הוא ישלם, ושוב, ולא להתאהב במחשבה של עצמך, ברגולציה זה דבר שוב, זה דוחף את השוק, אבל זה לא רק. אני חושבת שלהכיר את הכאבים הפנימיים של הלקוחות שלך, וכשאני אומרת לקוח זה לא החברה, זה הפונקציה בחברה שאיתם אתה מדבר, יכול להיות שבחברה אחת זה יהיה מנהל ססטינביליטי, ובחברה אחרת זה יהיה R&D, ובחברה אחרת זה יהיה מנכ״ל, אבל לזכור שבסופו של דבר אתה מדבר עם אנשים, ואנשים שמקבלים את ההחלטות בחברה, זה מה שחשוב, ולא החברה כחברה, כי אתה נכנס לאתר של חברה וכל אחת, אתה יודע, ב-high level ולשנות את העולם ושלום עולמי בערך. אבל כשאתה אומר את זה שנייה לפרקטיקה, אתה בסופו של דבר מדבר עם בן אדם, וככל שאתה מקדים להבין מה הבעיה של הפונקציה בתוך הארגון שמולא אתה מתנהל, אני חושבת שההגעה ל-MVP היא הרבה יותר מהירה ונכונה ומדויקת. [Host] מגניב. אז נגעת בזה קצת. אל איזה סגמנטים של לקוחות אתם בעיקר פונים? [Guest] אז יש לנו שני כיוונים. כרגע הנתיב העיקרי שלנו זה שוק הפלסטיק. בשוק של החקלאות אנחנו כן בוחנים איזשהו שיתוף פעולה עם איזושהי חברה, ואנחנו עדיין קצת מדייקים את ה-RND שם לגבי הכיוונים הפוטנציאליים. השוק העיקרי שאנחנו מחוינים כרגע זה שוק הפלסטיק, ובתוך שוק הפלסטיק יש לנו סגמנטים מסוימים, שוב, אחרי מיפוי של השוק, שהבנו שאליהם אנחנו פונים. אז למשל זה יהיה שוק של מוצרי צריכה. זה שוק הרכב, שוק חשמל ואלקטרוניקה, ואריזות שהן אריזות לא עבור מזון. הסיבה שאנחנו פונים לסגמנטים האלו זה, כמו שאמרתי מההתחלה, זיהינו ששם יש את הצורך, זיהינו שאלו סגמנטים שמחפשים חומרים ממוחזרים, וזיהינו ששם יש לנו יתרון מסוים בין אם זה על ידי תכונות, בין אם זה על תכולת חומר ממוחזר, כי המטרה שלנו בסוף היא באמת להראות הפחתת פחמן. אנחנו, החברה הזאתי, כי אנחנו מאמינים שצריך, שחברות בכלל יבואו לעמוד ביעדים שלנו להפחיד פחמן, ואנחנו מאמינים שעל ידי שימוש בחומרים שלנו אנחנו עוזרים להם לעשות את זה. וכדי באמת לתת ערך כזה ללקוחות שלנו, אנחנו כמובן מחויבים לתקשיבי LCA שלנו, הפחתה של הפחמן, וכדי להגדיל את הערך שלנו בו לקוחות, אנחנו גם רוצים לשפר את התכונות של המוצר ולהגדיל את החומר ממוחזר. אז אנחנו עובדים על לקוחות שזה מה שהם מחפשים, וכמובן להיות כזה... כלכליים ואטרקטיביים, כי כמו שאמרתי, כולנו מדברים על סוסטיינביליטי וקיימות, ועם אחד השיעורים שלמדתי זה אין מה לעשות, שהשוק הוא חזק מהכל, ולהיות פרגמטי, פתרון שהוא פרגמטי ובאמת כזה שיכול להיות סקיילבל וקוסט אפקטיב, זה בין הדברים החשובים שאנחנו, שהם ככה בסטייט אוף מיינד שלנו כשאנחנו בונים את המודל העסקי ואת המודל של הgo to market שלנו. כי דרך אגב, אני חושבת ש... אם אנחנו באמת רוצים לעשות שינוי, ולא רק לדבר באוויר ולחבק קצין ונייסע במרכאות, אנחנו צריכים את הפרגמטיות, שזה משהו שאני מאוד מאוד הפנמתי בחודשים האחרונים. [Host] לי אז איך בעצם עובד המודל העסקי שלכם? תוכלי להרחיב קצת על המודל העסקי שלכם? [Guest] כן. אז המודל העסקי שלנו, אולי כמו שהחברה קצת לא מתחילה מתחלקת, אבל אנחנו פועלים קצת בשני שווקים, כי גם בשוק הטקסטיל וגם בשוק הפלסטית.... אז כמובן שיש לנו את כל הצד של הטקסטיל, של מאיפה אנחנו מביאים את פסולת הטקסטיל, מהמקורות, ושם אנחנו עובדים עם שלושה גורמים, שאנחנו שם מפתחים שיתופי פעולה, וזה גם משפיע כמובן על כל המודל העסקי ועל התמחיר. אז אנחנו עובדים גם עם פסולת תעשייתית מפלין, זה אבא שלי מרכז, כיצרן טקסטיל, אנחנו עובדים בעיקר באסיה, בעיקר עם המדינות היצרניות, שזה בג הודו, וגם עם ירדן אנחנו עובדים, מתחילים עם וייטנאם, שוב כי אם אנחנו שנייה ניתן, נקמט את הבעיה של סוד לטקסטיל, אז זה באופן גלובלי כל שנה מייצרים 100 מיליון טון של טקסטיל, שזה מטורף אם חושבים על זה, 85% מגיע למטמנות, כלומר 85 מיליון טון של טקסטיל מוטמן בכל שנה, ואני אלחש בסוד איפה זה מוטמן? בחצי אחורית של העולם, איפה שלאף אחד לא אכפת, אתה יודע, רחוק מהעין, רחוק מהלב. ו-25% מתוך הדבר הזה זה פסולת תעשייתית, אז זה השלב הראשון שאנחנו מטפלים בו, בפסולת תעשייתית ממפנים שבעיקר מיוצרים באסיה. הרוביד השני זה לעבוד עם חברות שבאמת אוספות וממנות טקסטיל לאחר צריכה, זה נקרא פוסט קונסיומר, שזה קצת תהליך יותר מוסדר, שחברות שיודעות קצת פחות או יותר למיינטי הרכבים, ויש להן ממש הרכבים שהן יודעים לומר, והרוביד השלישי זה לעבוד ישירות עם חברות האופנה, שלשמחתנו עכשיו התחילו גם להיות אחריות על הפסולת בגלל תקינה שנכנסת באירופה, שממש מחייבות אותן לקחת אחריות על הפסולת שהן מייצרות, ולא להגיד ייצרנו, מכרנו וזהו. אז יש גם עכשיו תקינה שנקראת ERP, שזה רחבת אחריות יצרן, זה אומר שגם החברות וגם היצרים יצטרכו להראות מה הם עושים בפסולת הטקסטיל, ודבר נוסף שהם מייצרים לנו, זמות מאוד גדולה בשוק האירופאי, זה שחל מ-25 גם אסור לייצא יותר פסולת טקסטיל מחוץ לאירופה, זה אומר שחייבים לטפל בתוך הטקסטיל וחייבים להראות מה הולך איתו. יש המון תקינה שנכנסת, יש גם תקינה שמדברת על דיגיטל פספורט, שזה אומר שנתחיל לנטר אחרי כל הטקסטיל, דרך אגב הייתה כתבה בכלכליסט בסופה שהדביקו כזה צ'יפ לבגדים כדי לראות מה מסלול החיים שהם עוברים, אז על אותו קונספט כזה הוא יוצאים לעשות פספורט דיגיטלי, שיהיה כמו קוד כזה שניתן יהיה לסרוק את הבגד, וככה גם לחוף, שחברות באמת נוטלות את האחריות שיש להן, לבדוק מה קורה לפסולת שהן מייצרות. אז חזרה על המודל העסקי, אנחנו באמת עובדים, אנחנו מבינים את האינסנטים של שלושת הגורמים האלה למצוא פתרון לטקסטיל, זה עולה להם כסף, כמובן לא בישראל, אבל באירופה כבר חברות משלמות מס, גם על ההטמנה של פסולת טקסטיל, וגם על אינסין עובדה שהן מייצרות פסולת. אז יש להן תמריץ למצוא פתרון ולשתף פעולה עם חברות שנותנות להן מענה לפסולת, ובדיוק זה חלק מהמודל העסקי שלנו, לשתף פעולה עם הגורמים האלו. זה כמובן משפיע גם על התמחיר של החומר שלנו. ובהמשך של המודל העסקי, אנחנו בגלל שפיתחנו תהליך, דיברתי על פרגמטיות ועל סקיידביליות, אז פיתחנו תהליך שיודע להתאמר בקווי צורך הימים בתעשיית הפלסטיק, שאני חושבת שהמעבר השקוף הזה במרכאות, לתעשייה, להחליף חומר גלם, ממש ממש חשוב. כי אם זה עולה להם כסף, והם צריכים להחליף את המכונות, והם צריכים להשבית קו ייצור, זה לא יקרה. ואני חושבת שבגלל שלקחנו את זה בחשבון, ובגלל שאנחנו צוות שמביא ניסיון בתעשייה, והבנה של שרשרת הערך, אז הבנו גם את החשיבות של להתאמר בקווי ייצור. אז זה המודל העסקי, באמת להטמיע את הטכנולוגיה ואת התהליך שלנו בקווי ייצור קיימים, לפחות בשלב הראשון של החברה. יכול להיות שבעוד חמש שנים להח מפעל, אבל כרגע זה נכון לנו לא. זה אומר גם קאפקס נמוכים, מה שאומר רווחיות יותר גבוהה, לפחות בשלב הראשון של חדירה לשוק בפריצה. אז זה בערך אבנים של המודל העסקי ככה מלמעלה. ב-high level, כן. ב-high level. [Host] אז איך שאת רואה את הדברים, מה האתגר הכי גדול שיש לכם? [Guest] יש המון אתגרים, תהיה בטוח. אני אנסה לחשוב על המעניינים שבניהם. אולי אתגר טכנולוגי, אני חושבת, זה יהיה טכנולוגי ואולי גם ככה ב-vision, היכולת באמת לטפל בסוגי פסולת רחבים של הטקסיל, כי אני חושבת שאנחנו הלכנו לפסולת הטקסיל, הייתה לנו הזדמנות כמענה לצורך של תעשיית הפלסטיק, כי יחסית זה פסולת שהיא יותר טהורה ביחס לפלסטיק, שפלסטיק קח את הפח הקטום. בהנחה שכולנו יודעים איך להפריד וכולנו מפרידים, אתה יודע, עדיין יהיה שאריות של אוכל ועדיין החתול זה, ויהיה... זה פסולת שהיא מאוד מאוד מזוהמת, ולכן מאוד קשה למחזור פלסטיק לפלסטיק, כדי לקבל תכונות טובות. זו הזדמנות שאנחנו רואים בתעשיית הטקסיל, כי באמת לרוב טקסיל, נאספנו טקסיל, וזה יותר פיוט. אבל אם נעשה דריל דאון לטכנולוגיה, אנחנו עדיין צריכים להתמודד עם הרכיבים של פסולות שונים, וסוגים שונים של סיבים. אז זה יכול באמת ככה למפות ולהיות מסוגל לטפל ברכיבים רחבים ובכמות גדולה. אני מאמינה שזה יהיה אתגר, שכמובן זה אתגר שאנחנו רוצים לצלוח ולטפל באמת בבעיה, וגם לתת, אתה יודע, סוגי חומרים שונים ללקוחות שלנו. זה אתגר טכנולוגי. ואני חושבת שתמיד היא את האתגר של השוק, ואת הסקיילביליות, ואנחנו גם בשוק שהוא מאוד מאוד תנודתי. שוק הפלסטיק, אם נסתכל על המחירים שלו, הוא מאוד תנודתי והוא מושפע מהמון דברים, מתעשיית הנפט, מתעשיית הגז, מלחמות, אתה יודע, פלסטיק זה cross-industry. אז אני חושבת שאולי זה גם נכון לכל חברה, להיות כל הזמן עם השוק, להבין את המגמות שקורות, וגם לא בשוק הספציפי שלנו, בשווקים מקבילים שמשפיעים באופן ישיר על השוק שלנו. ולפרוץ את המחסום הזה של איך אתה באמת מביא מיצר ועושה סקיילביליות ברמה כזו שאתה גם נותן מענה ללקוחות שלך בדיוק באותה מידה. [Host] מגניב. ואולי יש לכם איזו הצלחה מעניינת שמעניקה לך איזו תחושה טובה, איזה ניצחון? [Guest] וואו, זו שאלה מצחיקה ומעניינת, כי כמות הגלים שיש לי ביום היא, אתה יודע, אתה יכול לקום בבוקר ולהיות על גג העולם, ואחרי שעה להיות,, במקום אחר לגמרי. ככה חמש ימים ביום, אז אתה גם עובר כל כך הרבה דברים, ובאמת, אני חושבת אבל שאולי החידוד הפנימי שעשינו לנו כחברה, והדיוק ככה באסטרטגיה ואולי ולידציה שקיבלנו מהשוק, גם מלקוחות וגם מהשוק, זה עשה תחושה פנימית מאוד מאוד חשובה וטובה, להרגיש שאנחנו ממש בכיוון הנכון. אני חושבת שגם קרו הרבה דברים בחודשים האחרונים, גם ההשתתפות בביתית האקלים, כחלק מהמשלחת הישראלית, הייתה ללא ספק משהו כיף ומרגש ובאמת כבוד להרגיש להיות חלק מזה, ואני חושבת, התחושה הזאת היא שאנחנו, באמת יש את המקום הזה, אתה יודע, זה נשמע מאוד בהיי לבל, אבל באמת יש לך את המקום להסביר את מה שאתה עושה, וכאילו, בואי אני אגיד כזה, להפריץ את הבשורה של החשיבות של הדבר הזה, ולקחת חלק במקומות שבאמת אני יכולה להשפיע, עם החברה ועם העשייה שלנו ועם הצוות, ויש צוות מדהים באמת ששום דבר לא היה קורה בלעדיו, אז... זה תחושה מאוד מאוד חשובה, ואני חושבת שהיו כמה עבדי דרך בחודשים האחרונים שככה ממש חידדו את זה. נראה לי באמת מדהים,, התחושה הזאת שלה, נשמע לי שזה סוג של תחושה של שליחות כזאת גם, זה... ממש לעשות משהו טוב בעולם ולהרגיש טוב, ובאמת שיש לך את הצוות שלך, שאתה סומך עליו בעיניים עצומות, אז זה נראה לי באמת שמעניק. אני חושבת שאנשים זה הכל, באמת, אני חושבת שזה הכל אנשים, וגם בתוך החברה, התחושה שאתה כל כך נהנה לעבוד עם האנשים שאתה עובד איתם, כי אתה עובר לא מעט דברים ב... שוב, אמרתי, גם ביום, אבל יש לא מעט קשיים ואין ספק שהשנה האחרונה הייתה מאוד מאוד קשה, לפחות להרבה סטארט-אפים בארץ, גם בהתקשרויות מול העולם. אז אם אין לך את האנשים שאתה באמת סומך עליהם, ואתה מרגיש שזה מחזיק, אז זה מאוד מאוד מאתגר, ויותר מזה, אני אומר שזה מאוד מאוד חשוב לעבוד עם אנשים ששותפים לחזון. אני חושבת שהחזון הוא רכיב קריטי ומשמעותי, ואם לא חולקים את הוויז'ן הזה לאותו דבר טוב שאתה מאמין בו, שהוא יכול להשתנות ויש לו השפעה, אז קשה מאוד לדחוף את העגלה הזאת קדימה עם כל ה... אבנים שמתגלגלות להם לאורך הדרך. וזה גם תחושת סיפוק מאוד מאוד גדולה כשאתה עובר את זה, ומתמודד עם עוד קושי, ואתה אומר, אוקיי, אפשרי. ואתה יודע שיבוא עוד קושי מחר בבוקר, אבל זה לא משנה, כי אתה כבר יכול, וזה גם חלק מהכיף והאתגר, לדעתי. אם זה היה קל, זה לא היה שווה, לא? [Host] טוב לי, שתי שאלות אחרונות. אנחנו אוהבים לשאול את זה, האם את בכלל, האם את אופטימית לגבי העתיד? [Guest] פלסטיק הוא גם קשור לטקסטיל. האם אני אופטימית? אני חושבת שאנחנו חייבים להיות אופטימיים. אני חושבת שבלי אופטימיות אין לנו שום סיכוי. אני חושבת שאופטימיות היא יכולה, יש לה הרבה הרבה גוונים, אתה יודע, אופטימיות יכולה להישמע תמימות, היא יכולה להישמע המון צבעים לאופטימיות. כן, אני חושבת שאני בן אדם די אופטימי מיסודי, ואני חושבת שאופטימיות היא דבר החשוב, ואני חושבת שזה מה שגם דוחף אותנו קדימה. אני אתגבר על המכשולים שאמרתי קודם, כי יש תמיד מכשולים, אבל אם לא נאמין שאנחנו נצליח לשנות משהו, בדרך אגב, זה לא יהיה בדיוק כמו שחשבתי. החברה לא נראית היום כמו שחשבתי כשהקמתי אותה לפני שנתיים, והיא גם כנראה עוד חמש שנים לא תהיה מה שהיום אני חושבת. ואני חושבת שהקבלה הזאת היא גם זו שמזינה את האופטימיות שאנחנו נוכל לשנות ולעשות. [Host] לי ממש תודה על הזמן, הגענו לשאלה אחרונה, יש לך אולי איזה ליזמים בתחילת הדרך שרוצים להיכנס, לתעשייה? [Guest] זה אלף, אני קוראת לכל מי שיש לו מחשבה או מיזם בתחום של אקלים וסביבה לעשות את זה. אני חושבת שצריך כל מיזם וכל בן אדם שבאמת יש לו את זה, יש מקום לכולם, צריך הרבה פתרונות כדי להתמודד עם מה שאנחנו מתמודדים איתו. ואני חושבת שהתחושת הסיפוק בלעשות משהו שאתה מאמין בו, היא... באמת, אין דבר שני לזה בעיניי, וזה שווה את הכל. עם כל הקשיים ועם כל ה... ויש המון קשיים, פשוט אין שום דבר אחר דבר בעיניי שמשתווה לעשות משהו שאתה מאמין בו, ואתה כל כך דדיקייטד אליו, אז אני קוראת קודם כל לעשות ולהעז, ואולי באמת הטיפ הוא להעז,, לא לפחד. אני חושבת שזה נשמע מאוד מאוד קלישאתי, אבל באמת מכישלונות צומחים. ואני חושבת שהדבר הכי נורא זה להתבאס שלא ניסינו משהו, או שחשבנו ולא עשינו, ורמת הצמיחה... האישית מדבר כזה היא באמת עצומה, ואולי טיפ קצת יותר קונקרטי זה, אני חוזרת לאנשים, זה לבחור באמת עם מי אתה מקים את המיזם, את החברה שלך, כי זה אנשים שאתה הולך להיות איתם הרבה מאוד זמן, ומדברים על זה הרבה, בכל פודקאסט שנשמע על יזמים מדברים על זה, ואני חושבת שגם בכל שאתה לוקח לך זמן להפנים למה מתכוונים, אני... בסדר, אנשים, יהיה בסדר, אבל אי אפשר להסביר את החשיבות של אנשים שאתה נהנה לעבוד איתם, שאתה סומך עליהם, ושאתם חולקים את אותו חזון ורצון. [Host]אנחנו היינו "איך פותרים את זה"- אם אהבתם, נשמח שתעקבו אחרינו ושתמשיכו להאזין לפרקים הבאים. [Host] תודה רבה לליאור פארי על הסאונד ועל המוסיקה המקורית, לגוגל פורסטארטאפס על האולפן, וכמובן תודה ענקית לד"ר מיטל פלג מזרחי, לי כהן ולסוכנות הידיעות זווית. נתראה בפרק הבא. [Host] תודה גם לכם שהאזנתם. נתראה בפרק הבא, עם בעיה חדשה ופתרונות חדשים.