כשחושבים על מיחזור- בדרך כלל מה שעולה ישר לראש זה מיחזור של חומרים כמו פלסטיק, זכוכית נייר..אבל מסתבר שיש גם אתגר לא קטן בכל מה שנוגע למחזור של עץ, רק ארה״ב - מייצרת כמעט 20 מליון טון פסולת עץ! אנחנו מדברים על רהיטים שנזרקו, אריזות עץ כמו ארגזים ומשטחים, וכל מיני מוצרים אחרים. עכשיו, אפשר לחשוב שבגלל שמדובר בחומר שהוא לכאורה טבעי, תהליך המיחזור שלו יהיה פשוט יותר,אבל זה לא המצב. למשל, קרוב ל- 80% אחוזים מפסולת העץ הולכת למטמנות אשפה כמו זבל רגיל - ולא למחזור. בשביל להבין איך אפשר לפתור את הבעיה הזאת - נדבר עם דר' מיכאל ליאני המייסד של חברת Daikawood, האזנה נעימה! [Host] היי מיכאל, תודה רבה שאתה כאן איתנו היום, נשמח אם תוכל להציג עצמך ולספר טיפה על הרקע שלך [Guest]אז קוראים לי מיכאל, הרקע שלי הוא חומרים, יש לי דוקטורט בכימיה מהאוניברסיטה העברית, לאחר מכן עשיתי כמה שנים בסינגפור, בתור חוקר נלווה, מה שיותר ידוע בתור research fellow או postdoc, לאחר מכן חזרתי והייתי חוקר במכון לכימיה באוניברסיטה העברית, מה שנקרא המסלול הקלאסי-אקדמי, למישהו שרוצה להמשיך באקדמיה, דוקטורט, פוסט-דוקטורט וכדומה. וקצת אחרי שהתחלתי, אחרי שחזרתי מסינגפור והתחלתי את המסלול של החוקר, בעצם נתקלתי במה שהיום היווה הבסיס המדעי לדייקה, ושם אחרי הרבה שנים שהתעסקתי במדע העישומי ובכל מיני דברים מאוד מאוד רלוונטיים, ללמוד את התעשייה מחלונות חכמים, דרך תאים סולאריים, רובוטיקה רקעת, פסות לאט ממד וכו', פתאום היה משהו שנגע בי ברמה האישית, הוא נגע בי בשתי רמות, הוא נגע בי ברמה האישית של כחובב עץ, עשיתי קורס נגרות, עשיתי הרבה דברים, מי שקפוץ לבקר אותי יראה לא מעט עץ בבית שלי, גם גדלתי על זה, אבל גם ברמה נוספת ברמה המקצועית באמת האמנתי בזה וראיתי לא מעט פטנטים ומאמרים שכתבנו שבסופו של דבר התמוססו או לא התממשו לכדי משהו שהיווה מוצר אמיתי ואמרתי שאני לא רוצה לתת לעוד דבר כזה לקרות והחלטתי שאני אוצר את הקריירה האקדמית ובשלב הזה בעצם התחלתי את המסלול של היזם, נטשתי את הקריירה המדעית, זה היה איפשהו בשלהי 2019, שבו החלטתי שאני אוצר ומתקדם למסלול אחר, מסלול של יזם, וזה עוזר ככה כרקע על מי אני ומה אני. [ [Host] ממש מעניין אותי לדעת- מה גרם לך לקבל את ההחלטה הזאת, לעבור מהאקדמיה ליזמות [Guest] השאלה טובה, אז זה שאלה טובה, וזה באמת תיאור מקובל, והייתי אפילו אומר שיש פה לא מעט מין האמת שהמסלול האקדמי הוא נוח, אבל אני אגיד אפילו יותר מזה, מה שהכי מפתה בנקרא לזה מסלול אקדמי, או ב... עבודה של מחקר אקדמי, הוא הדינמיות. אחד הדברים הכי כיף להיות חוקר באקדמיה, זה שאתה נע מפרויקט לפרויקט. כמעט אין לך הגבלה, או constraints, שהם מגבילים אותך לתחום מסוים או לדבר מסוים. ברגע שיש לך איזשהו תגלית שקשורה לסט יכולות המחקריות שלך, אתה רץ, ואתה מנסה לחדש ולהוסיף על מה שחידשו לפניך, וזה אחד מהדברים שהם הכי קסמו לי בעולם המחקרי. ולכן יותר מהנוחות, ויש בה לא מעט נוחות בעולמות האקדמיה, זה הנושא של הדינמיות, ובתשובה לשאלה למה החלטתי לעזוב, אז קצת נגעתי בזה, אז אני אומר, קודם כל היה את הפן האישי, אבל אני חושב שמה שתמיד בערבי, שמנצח את הדינמיות, הוא הנושא של יצירת מקומות תעסוקה. וזה משהו שקשה מאוד מאוד להשיג בתור חוקר ובאקדמיה, ואתה קורא על כל מיני יזמים מצליחים, אני חושב שאחד מהשיחות שהכי עשו לי את זה, הייתה שיחה של יזם בשם בן אילנדה, שהוא אחד מהיזמים הגדולים בארץ שהביא את תעשיית הדפוס, והוביל את ישראל כמעצמת דפוס, ואחד הדברים שהוא מדבר עליהם לא מעט, זה הזכות להקים הרבה מקומות, לייצר הרבה מקומות עבודה. בין בצורה ישירה ובין בצורה עקיפה, וזה מה שהכי עשה לי את זה, והצלחתי לנתק את הנוחות ואת הדינמיות הזאת של אומות האקדמיה, בכך שאמרתי, אוקיי, אני ממיר אותם באיזשהו אתגר גדול יותר, שאני באמת מאמין בו, ואני מאמין שהמיזם הזה יכול לייצר. [Host] מדהים, אז מה בעצם הבעיה שאתם מנסים לפתור? [Guest] אז יש בעצם שתי בעיות שדייקה נותנת להם מענה, או שני אתגרים, כמו שאומרים לנסח יפה בתעשיית ההייטק. האתגר הראשון, והוא האתגר שבו בעצם התחלנו במקור, הוא בעצם החומר, החומר שאנחנו מפתחים. החומרים שהיום, תעשיית הייצור, בעולמות שאנחנו נכגשים אליהם, אם זה הדריכלות, ואם זה עולמות הבנייה, החומרי הגלם שיש ליצרנים, הם חומרים בעייתיים, הם חומרים בעייתיים מכמה מעובנים, גם בהרכב שלהם. תסתכל על כל שולחן ממוצע, או רוב שולחנות ממוצעים שהגיעו, בין מאיקא, או בין מפעל ראיות כזה או אחר, הם יכילו תחליף עץ שנקרא MDF. MDF, או סיבית, או סנדוויץ', זה לא משנה איזה סוג תחליף עץ זה, הוא יכיל חומר שנקרא פורמל דהיד, וזה בבסיס של תחליף העץ עצמו. זה הדבק שבעצם יוצר את אותו תחליף עץ, שאיתו מייצרים את הלוחות הבסיסיים. אבל גם ברובד הנוסף, אחרי שלוקחים את אותם לוחות תחליפי עץ, שזה MDF או סיבית וכדומה, כדי להפוך אותם לשולחן, בעצם צריכים לקרות שני דברים, אחד, לקבל את המימדים והגיאומטריות של השולחן, וזה מתקבל על ידי חיתוך, הדבקה, ניסור וכדומה, שפה מייצרים המון המון פחת. ושתיים, צריך לצפות אותם, עוד פעם, בפלסטיקים. אם תיקח שולחן ממוצע, אתה תראה תבנית מאוד מאוד יפה, לפעמים של עץ, לפעמים של דברים אחרים, זה הלמינציה המפורסמת שהיא השכבה העליונה, וזה שוב פעם מייצר שימוש בדבקים מסוכנים ובחומרי גלם שיצרו עוד פעם המון המון פסולות, ולא פחות חשוב, בסופו של יום, אותו שולחן... או כל רעית אחר, הוא לא בר מחזור, בגלל ההרכב הרב חומרי שיש לו, אם אני בסופו של דבר רוצה לקחת את הדבר הזה ולהשתמש בו חזרה, לדוגמה, כלוח עץ ל-MDF, אני לא יכול, כי הוא מרכיב פלסטיקים ופורמל דיידים, והוא כבר לא מכיל את אותם סיבים שמייצרים את הלוחות MDF, ולכן, מכל כיוון אפשרי, המוצר הזה הוא לא בר קיימא, הוא לא מכיל חומרים טובים לתהליך ה...יוצר. הוא לא מכיל חומרים בריאים ליצן הסופי, הוא לא בר מחזור, והוא דורש תהליכי ייצור שהם מאוד מורכבים, והם בעייתים. אז זה אתגר ראשון שדייקה אמרה, למה אני לא יכול לעבוד עם עץ כמו שעובדים עם פלסטיק? בוא נייצר חומר שאני יכול לעבוד איתו כמו שעובדים עם פלסטיק, שזה בתבניות, שזה אני לא דורש כמה שלבים, כמה חומרים וכדומה, אלא אני רוצה ליצק את כיסא. אני יוצק אותו כבר לצורה שלו, אבל אני לא רוצה לעשות את זה עם פלסטיק, אני רוצה לעשות את זה עם חומר אחד שהוא בריא. אז נדבר בהרחבה אולי קצת בהמשך על הפתרון שדייקה מציעה, אבל זה אתגר ראשון שצמנו לנו לדגש. האתגר השני הוא בעצם כמות הפסולת עץ האדירה, ומבחינה כרונולוגית זה בעצם משהו שגילינו רק אחרי שהתחלנו לעבוד על האתגר הראשון, כי כשחיפשנו בעצם עץ לעבוד איתו ולייצר איתו את חומר הגלם, פתאום גילינו שזה בעצם כמות אדירה של פסולת שקיימת משלושה מקורות מרכזיים. הראשון הוא התעשייה, והתעשייה מפיקה אותו מהחומר גלם הכי בסיסי שזה מנשרות ויערות שמפיקים המון המון שבבים ופסולת עץ בהפקה של ה-commodity. והתעשייה זה גם עולמות הריות, חברות הריות הגדולות שמייצרות, הם מייצרות המון המון פסולת עץ שכמעט אין מה לעשות איתה, וזה יכול להיות גזם עירוני. בארץ זה נשמע כמויות לא גדולות, אבל כשמסתכלים על מקומות עם יערות גדולים כמו צפון אמריקה או קנדה וכדומה וגם אירופה, כמויות הגזם והעצים שפשוט יוצרות בתי קברות עצומים של הגזעים הם אדירות ולא עושים איתם שום דבר. והזרם השלישי הוא בעצם כל מיני פסולות שמגיעות מחקלאות שגם שמה לא עושים איתם כמעט שום דבר כי שם זה עוד יותר מאתגר בגלל העונתיות ובגלל המקומים השונים הגיאוגרפיים. מה כן עושים עם המאות מיליוני עיתונות של כל שלושת סוגי הפסולת הזאת? יש בעצם שני פתרונות מרכזיים או שני שימושים זה אפילו לא פתרונות זה שימושים. השימוש הראשון הוא בעצם שריפה אנחנו כולנו מכירים את משבר האנרגיה שפרץ בעקבות מלחמת אוקראינה ורוסיה ואחד מהדברים שהכי משתמשים בפסולת עצם הוא לבארה שזה נהדר עד כדי מה? אחד הפתרון הזה הוא כמובן לא סביבתי ושתיים הוא לא כלכלי. אז זה נקודה אחת שזה נחמד עבוד זרם פסולת שאפשר לשרוף אבל עכשיו בואו גם נרחיב את העירייה ונבין שיש המון המון זרמי פסולת כמעט הרוב של עץ שלא ניתן בכלל לשרוף אותם לאנרגיה. מה הם? אז אחד הם זרמי פסולת שציינו מקודם של כל מפעלי עריות שמכילים דבקים ופסולות שהם מסוכנים לנו ובאותה מידה לכן גם אי אפשר לשרוף אותם. השני הוא זרמי פסולת עץ שמטופלים לעיכוב בארה כל אותם עצים שמשמשים לתעשיות עריות כעץ טבעי עוברים טיפול שמעכב בארה ובהיבט הזה גם לא ניתן להשתמש בהם כזרם פסולת לבארה. אז זה פתרון אחד שהוא מאוד מוגבל קיים שכיח אבל מאוד מאוד מוגבל גם לכמות זרם פסולת וגם לאיזה סוג פסולת ניתן להשתמש. הפתרון השני שגם קיים הוא כמצג גידול לבתי חיות בארץ הוא בעיקר משמש כמצג גידול ללולים ישראל נחשבת מובילה בעולם בלולים אבל גם זה ניתן להיות שימוש לרפתות וכדומה וזה בכל העולם גם פה הזרמי פסולת הם מאוד מאוד מוגבלים שוב פעם זה חייב להיות זרם פסולת שהוא טהור ולא מכיל מזעמים ומותר לשימוש. אז למסקנה האתגר השני הוא... הפך להיות האתגר היותר גדול והפך גם להשפיע גם על המודל העסקי כי האתגר השני הראה לנו שיש פה ען מתנית ויש פה באמת בעיה שאין לה פתרון אמיתי ברוב גדול של העולם שהיא גם צרה כלכלית להמון המון חברות שמשלמות כדי להיפטר מהפסולת הזאת וגם אלו שמשתמשים בהם לבארה אז זה נותן להם פתרון כלכלי שאולי מכסה על העלויות אבל לא באמת מהווה להם מודל כלכלי של רווחים. לכן זה הפך להיות אמנם הדבר השני שגילינו אבל האתגר שאנחנו יותר נותנים לו מענה. [Host] אוקי,אם הבנתי נכון אתם בעצם לוקחים פסולת עץ שגם שככה כנראה הייתה סתם נזרקת או משומשת בצורה לא הכי יעילה - והופכים אותה לחומר טבעי שאפשר לעבוד איתו יחסית בקלות כמו שעובדים עם פלסטיק. אז מתי הפעילות של החברה התחילה [Guest] אז החברה הוקמה בתחילת 2020 כמובן את פרוץ הקורונה וכיזם אז אמרתי לעצמי טוב ברגע שצלחנו את הקורונה מה כבר עוד יכול להשתבש ואז 2023 קרתה ואז אתה באמת רוצה לשאול את עצמך של 2020 למה שאלת את השאלה הזאתי כי זה בהחלט הרבה יותר מאתגר מהקורונה החברה התחלנו את החברה. חברת חממה שזה גם אנקדוטה מעניינת אבל נשמור את זה לאחר כך התחלנו כשלושה אנשים כאשר הקמנו את החברה אני ועוד שני פרופסורים שהיו איתי שלמה מקדסי ועודד שוסיוב שני פרופסורים מאוד ידועים שניהם הקימו מספר לא קטן וגדול של חברות סטארט-אפ שהפכו חלק מהם בשלו אחרי זה לחברות ענק די כגאה להיות החברה היחידה. שמאחדת את שני השמות האלה ביחד שלמה מקדסי ועודד שוסיוב ולאט לאט גדלנו כלומר בתור באמצע 2021 התחלנו כבר לפתח מאוד את החומר והראינו באמת התכנות הרבה יותר גדולה ממה שהיינו בשלב המחקר כשיצאנו מהאוניברסיטה ואז הכנסנו משקיע גדול לחברה. המשקיע הוא בעצמו תעשיין מאוד ידוע הוא אחד מהמשקיעים הראשונים וה... כיום המנכ״ל המשותף בחברה שנקראת יוביקיו, אדם בשם אלברט דואר שהוא תעשיין דרום אמריקאי היה הרבה שנים מאוד מעורב בחברות פלסטיק פר הגדרה ויום אחד לפני 10 שנים הוא החליט שהוא רוצה לעשות טוב בעולם ואז הוא הקים את יוביקיו ולאט לאט החליט להשקיע בעוד חברות. כמו דייקה שרוצות סך הכל להשתמש בפסולת ולהפוך אותה לחומר גלם ולמוצרים מוצרי קצה. היום החברה מונעה כ-15 איש יש לנו פיילוט גדול אנחנו יושבים בראש העין יש לנו פיילוט גדול שמאפשר לנו כבר להראות את ההיתכנות בסקלות קצת יותר גדולות אנחנו עובדים עם כל מיני שותפים גם בארץ וגם בעולם. יש לנו שותפים בעולמות האריות והמחזור בארצות הברית שני שותפים בעולמות האריות באירופה ואנחנו כרגע פועלים גם במישורים עסקיים גם ביפן ובאסיה. [Host] אז מה בעצם הגישה שלכם לפתרון הבעיה שהצגת מקודם? [Guest] מעולה אז זה הזדמנות באמת להזכיר מה דייקה מביאה לשולחן דייקה בעצם נותנת מענה לשני לאותם שני אתגרים בצורה אחידה היא לוקחת את אותה פסולת עץ אנחנו לוקחים את הפסולת עץ ואנחנו ממירים אותה לחומר גלם שניתן לעבוד איתו כמו פלסטיק אבל הוא לא מכיל בכלל פלסטיק זאת אומרת אני יכול לתת לפסולת עץ אפשרות לזרום. כמו פלסטיק שאני מתיח אותו והחומר יודע לזרום ולעבור דרך אקסטרוזיה דרך תבניות אני יכול לעשות את אותו דבר עם פסולת העץ על ידי החומר גלם שדייקה פיתחה איך אנחנו עושים את זה אנחנו לוקחים את פסולת העץ אנחנו מטפלים בה בצורה כזאת שניתן יהיה להשתמש בה ביחד עם עוד חומרים טבעיים ואיתם ביחד אנחנו מקבלים חומר גלם שהוא מרגיש קצת כמו פלסטלינה חומר שיודע לזרום יש לו ריאולוגיה. שמאפשרת את הזרימה שלו באקסטרודרים ובתבניות כך שאני יכול לשוות לו כל גיאומטריה או מבנה תלת מימדי ובהתאם לתת לו אפשרות להיות כמעט כל מוצר מעולמות צריכה ועד עולמות הריות והבנייה. אז בעצם רק לראות שהבנתי נכון אז בעצם אתם בתהליך שהסברת אז אוקיי אוספים את השיריות של הגזם נגיד ואז אתם בזאת החומר שפיתחתם בעצם יכולים לאפשר לזה להיות מוצר חומר גלם מאוד נוח לאחרי זה שימוש להפקה של מוצרים אחרים שגם אחרי זה יהיה קל למחזר אותם נכון? נכון מאוד אז הוספת פה נקודה. שאני לא הזכרתי אותה אבל היא מאוד מאוד חשובה ונכונה עצם זה שאנחנו משתמשים אך ורק בחומרים טבעיים ואנחנו הופכים את החומר שיאפשר לנו לעבוד בשיטה אחת ולא דורש עוד סיפוי ועוד הדבקה ועוד למינציות אנחנו בעצם מאפשרים שהמוצר שלנו הוא בר שימוש חוזר כלומר ניתן למחזר אותו פשוט תוכן את המוצר וחוזר חזרה על כל התהליך של דייקה וזה הוכחנו גם טכנולוגית וגם עובדתית. שאנחנו יכולים לעשות את זה. [Host] תגיד ומבחינת המודל העסקי, איך כל העניין העובד, והאם הוא השתנה לאורך הפעילות שלכם? [Guest] אז זוהי נקודה מאוד מאוד נכונה, הנושא של המודל העסקי, כי גם זה, היו פה הרבה שאלות והרבה אפשרויות, ובתחילת הדרך, אנחנו אמרנו, אוקיי, אנחנו נקים מפעלים בכל העולם, ואנחנו נשתמש בפסולת מקומית, כלומר, מתחילת הדרך היה ברור לנו שאנחנו לא הולכים להקים מפעל אחת ולשניה פסולות ומוצרים בכל העולם, כלומר היה ברור לנו שאנחנו, זה דבר שלא השתנה והוא ברור. שאנחנו לא נקים מפעל אחת גדול בישראל ונתחיל לשניה פסולות, נייצר את המוצרים ואז נשווק אותם חזרה לעולם, זה פיתוח הפוך מהחזון שאנחנו, והטכנולוגי שאנחנו מפתחים, שמאפשרת בעצם לתת מענה מקומי לפסולות ווורסטיליות מספיק גדולה בטכנולוגיה, כדי מכל פסולת מקומית להפוך אותה למוצרים שונים. אבל המודל העסקי שכרגע היום אנחנו מתכוונים אליו הוא בעצם הקמה של מפעלים, או באפשרות כזאתי שאנחנו עושים בעצם joint venture ואנחנו הם אלו שמקימים את המופעל עבור אותו יצרן פסולת מקומית וביחד איתו אנחנו בונים לו את אותו מוצר שהוא רוצה לעשות, או באפשרות אחרת שהיא גם קיימת מסחור של הטכנולוגיה לאותו יצרן מקומי שהוא אומר אני לוקח את הקפקס על עצמי, אני רוצה לבנות את המפעל, אתה רק תמכור לי את חומר הגלם והנוסחה הייחודית ואני ייצר כבר עבור עצמי, אז שתי אפשרויות כאלה הן נמצאות על השולחן, שתי מדוסגסות גם ברמה הפנימית בתוך הבא וגם עם שותפים שונים כתלות במה גודל השותף, מה גודל הקפקס, מה גודל המפעל שהוא רוצה להקים וכדומה. [Host] מגניב, ומבחינת אתגרים, מה האתגר הכי גדול שלכם? [Guest] אני אספר על שני אתגרים, אתגר טכנולוגי ואתגר עסקי. אז האתגר הטכנולוגי הוא תמיד, במיוחד בשפקים שאנחנו מדברים עליהם, הוא איך מצד אחד להוכיח שאתה מוכן טכנולוגית, אבל מצד שני, אתה לא באמת מוכן טכנולוגית לגדלים ולקפסיטי שהשוק רגיל אליהם. כלומר, כשאתה מדבר על חברת ענק כמו סטיל קייס, או חברות ריהוט מאוד גדולות, אז הם רגילים לעבוד עם יצרנים, והם תן לי ספק שיט, תן לי יכולת לעבוד מול הפרקורמנט, שאני אומר לך בדיוק כבר כמה, כמה אתה מוכר דגם כזה או אחר וכדומה. ואחד האתגרים שהיו לנו הכי הרבה בהתחלה, הוא היה הנושא של הגודל. כלומר, מגיעה לחברת סטיל קייס ואומרת, נהדר, המוצר שלך מדהים, אני רוצה לעשות טייבל טופס, אני רוצה לעשות שולחנות מהם. בוא תביא לי שולחנות שהן מטר על מטר. הם רגילים לעבוד מהלוחות MDF שהם באופן, טוסים מטרסים על 240, ואנחנו לא היינו שם, לא היינו קרובים לגודל הזה, עוד לא הוקם הפיילוט. וזה הייתה הנקודה בזמן שהבנו אין מה לעשות, אנחנו חייבים להשקיע כדי להגיע לגדלים הענקיים האלו, כדי שהם יוכלו בעצם להעריך את המוכנות הטכנולוגית שלנו. והיום באמת אנחנו בעולם אחר ואנחנו יכולים כבר לקרב אותם, יש לא מעט אתגרים כי כבר עכשיו כבר מדברים איתנו על שתי מטר, על שתי מטר. אבל עדיין התקדמות הטכנולוגית אפשרה בעצם לשלוח דוגמאות ולשלוח אפשרויות לבדיקה בצורה הרבה יותר... מהירה וישירה מאשר מה שהיה לפני שנתיים וזה אני חושב אחד מהאתגרים שהיו לנו הכי הרבה בהתחלה אבל כיוון שהיינו פזורים על כל כך הרבה שווקים לא ידענו לאיפה הולך הפיילוט לאיזה טכנולוגיה תיצור אנחנו מתמקדים מה הם התכונות הפיזיקאליות שאנחנו רוצים למקד את עצמנו כי הן שונות מאוד אם אנחנו הולכים לעולמות מוצאה צריכה ואם אנחנו הולכים לעולמות הריות וברגע שמקדנו את זה את עצמנו וזו מילת המפתח הנושא של מיקוד היה לנו הרבה יותר קל לתת מענה גם טכנולוגי לשאלות האלו אתגר עסקי אז באמת האתגר העסקי הוא מקביל למה שאמרתי עכשיו אמרתי שבעצם המודל העסקי היה שאלה מאוד גדולה שעמדה מהיום הראשון ושאלה נוספת שעמדה מהיום הראשון היא העובדה מי מוביל את אותו אתגר עסקי? כלומר אני הקמתי את החברה וכפי שציינתי מקודם אני הניסיון שלי הוא בעיקר טכנולוגי סיימתי דוקטורט התעסקתי לא מעט בפרויקטים שנהגו לחברות סטארט-אפ אחרות יעצתי והכל היה נחמד אבל מעולם לא הובלתי מזם עסקי ובתחילת הדרך זה היה מאתגר אך אפשרי אבל איפשהו מהר מאוד החברה גדלה וזו הייתה נקודה בזמן שבה אני ידעתי לעצור ולומר אוקיי היכולת העסקית שלי כאן מוגבלת הגיע הזמן להביא מנכ״ל לחברה זה קרה משהו כמו לפני שנתיים שבו אמרתי אוקיי אנחנו צומחים מהר מאוד יש פה צמתים של קבלת החלטות שחשוב שמי שיעשה אותם מישהו עם ניסיון וזה היה הנקודה שהיא לא פשוטה גם ליזם וגם למישהו שהוא מייסד חברה שאתה מעביר את המושכות של הניהול למישהו אחר זה לא אומר שאתה יוצאת צידה או מבטחת. יותר אבל זה משהו שהוא לא פשוט אבל הוא לדעתי מאוד מאוד נכון ולמדתי לעשות אותו מהר ואז הצטרף אליי לחברה שלמה אמיר מישהו עם רקור של 30 שנה ניסיון בדיוק בגרוף מחר חברה אחרת אין פיק חברה אחת ניהל חברות עם 300 עובדים זה בדיוק מה שחיפשתי מישהו שידע לעשות את הקבלות הקבלת ההחלטות הקשות שהיו לי. שבעיקר נבוא מחוסר ניסיון. ותגיד מבחינת הוויז'ן שלכם לעוד לא יודע 5-10 שנים איך אתה רואה את ההתקדמות שלכם אתה רואה את עצמך שרים בתחום הזה או מצטייפים לעוד תחומים או לא יודע איך נראית הצלחה בעיניך כל המוצרים של איקאה משתמשים בכם איך זה נראה בעיניין שלך. אז דווקא אני לא הייתי שם את עצמי על המדפים של איקאה או משמש כמדף של איקאה בוא נאמר ככה עם איזה פיגר ספיץ' אבל הצלחה מבחינתי מורכבת משני שלבים בשלב הראשון והכי חשוב הוא הקמה של מפעלים ומחירות זה בסופו של דבר מה שמראה שהטכנולוגיה נכונה היא גם פותרת בעיה אמיתית וגם היא נכונה עסקית כי אנשים קונים אז זה מבחינתי. הצלחה המיידית בטווח של השנה שנתיים הקרובות וההצלחה הבאה היא בעצם הפייפליין של הטכנולוגיות כי הטכנולוגיה הזאת מבחינתנו היא משמשת מענה להרבה מאוד אפשרויות ומבחינתנו אנחנו רואים כרגע את העולמות שניגשנו עליהם שזה הריהוט ואדריכלות רק כשוק ראשוני אבל עולמות הבנייה ועולמות ההדפסת בתים ועולמות האלקטרוניקה הם. עולמות שכבר הוכחנו אפשרות טכנולוגית שאנחנו יכולים להגיע לשם ומבחינתי עם עוד 15 שנים אנחנו נוכל לגעת גם במקומות האלו כי החברה תהיה גדולה ותאפשר צמיחה לענפים טכנולוגיים נוספים זאת תהיה ההצלחה הכי גדולה מבחינתי ובעצם אנחנו מאפשרים לקחת פסולת עץ ולעשות אותה באמת מנעד רחב מאוד של אפשרויות לא רק מבחינה גיאוגרפית אלא גם מבחינות של מוצרים שונים בעולם. טוב מיכאל,אנחנו מתקרבים לסיום, אז קודם כל ממש ממש תודה על הזמן, והאם יש לך איזה טיפ לנגיד דוקטורנטים או חוקרים שנמצאים באקדמיה, מתלבטים לצאת לעולם היזמות? אז דבר ראשון שיש לי לומר זה אולי קצת נדוש אבל אני יכול להגיד לכם שאלה מאוד עזר זה ללכת עם הלב כלומר אל תלכו דווקא עם השוק כי מאוד קל עכשיו להגיד אוקיי אני פותח חברה של AI. כי זה עלול לנקום בכם בהמשך במקומות שאתם לא מתחברים אליהם אני יכול לספר אפילו אנקדוטה שאני בתחילת הדרך כשעשיתי את המצגת משקיעים הראשונה אז היו לי שם לפחות שני שקפים שדיברו על קיימות סביבה על הפתרונות האפשריים שכיום נמצאים. וכמובן כיוון שהיו לי לא מעט קשרים בתעשייה אז הלכתי להיוועץ עם אנשים והראיתי להם את המצגת וכולם אמרו לי באמת אני מדבר על 2019 כולם אמרו לי. אם היה משהו קו אחיד שדיבר באמת מכל העולמות שדיברתי איתם כולם העצה שלהם הייתה להוריד את השקפים האלה דבר שים טבלה ברורה של מחיר אבל תוריד שקפים של קיימות זה לא מעניין לאף אחד עץ זה נחמד זה יפה זה נהדר תוריד את השקפים האלה מיכל זה לא מה שהם מדבר תדבר מחירים ואני התעקשתי אני זה מה שדיבר אליי והיום ב-2023 זה ברור לכולם והם כולם כבר שואלים. איפה השקף של הקרבן קרדיט ואיפה הקשר של הסוסטיינביליות וכדומה ואיפה הלסייה וכדומה אז אני לא אומר שזה תמיד נכון אבל אני אומר שזה היה לי קל כי האמנתי בזה וכי זה היה לי קשר אישי למוצר וזה לי זה אפשר את ההחלטה הקשה שדיברנו עליה אנחנו ממש מתחילים ומסיימים באותו דבר שההחלטה שלכאורה הייתה קשה של לעזוב את הקר הנוח והמעניין של האקדמיה. ברגע שהיה לי את החיבור האישי הזה את הבאבי הזה שאני פיתחתי וביחד עם אנשים אחרים אז ברגע שיש את החיבור האישי קל מאוד לעבור הרבה מכשולים ולעבור את הרכבת הרים הזאתי טיפ נוסף שיש לי לתת וזה במיוחד ליזמים שיוצאים מהאקדמיה וזה גם ציינתי זה הנושא הזה של להביא טייס משנה הרכבת הרים הזאתי היא קשה מאוד והיא באמת יום אחד אתה נמצא. למעלה למעלה ומוטרף מאיזה מילד שקיבלת שהוא חיובי ממשקיע פוטנציאלי ויום לאחר מכן חזרות הוצאות ממדידה של שותף אסטרטגי שהם נכשלו לגמרי וזה באמת רכבת הרים אבל היא לא רק הנושא הרגשי אלא גם באמת זה צמתים של קבלת החלטות שהם לא פשוטים ולהביא שותף טייס משנה שמשלים את היכולות המקצועיות שלך זה משהו שהוא אקוטי וכל אדם אצלי במקרה שלי זה היה נושא עסקי. יש אנשים שהם דווקא יוצאים מאקדמיה ועם יכולות עסקיות גבוהות אבל דווקא הצד הטכנולוגי וזה קורה אפילו לא מעט שאנשים שיוצאים לפעמים מדוקטורט אבל דווקא הם יכולות טכנולוגיות לא גבוהות והם מעידים על עצמם את זה אבל זה באמת למצוא את הפרטנר או הפרטנרית שמשלימה את היכולות המקצועיות שלך וביחד לעשות את הדרך הזאת כי כי לעשות אותה לבד זה בלתי אפשרי. [Host] ודווקא מהכיוון ההפוך, מה היית ממליץ ליזמים מחוץ לאקדמיה שמעוניינים להכיר חוקרים ולהתחבר לידע מקצועי? [Guest] אז לא מעט אנשים יודעים, אבל כמעט לכל אוניברסיטה בישראל, בעולם זה פחות שכח, אבל בישראל זה ודאי נכון, יש את חברת המסחור. חברת המסחור היא הגשר בין האקדמיה, בין המחקר והקניין הרוחני שהחוקרים לפעמים אפילו עוד לא הפיקו, אלא יכולים להפיק, לבין עולמות התעשייה. אז כמו שציינתי, לפעמים זה איי-פי שעוד לא הופק, אבל התעשייה מגיעה אליהם ואומרת להם, תקשיבו, אנחנו היינו רוצים כך וכך, אז יודעים לנווט אותם לחוקר, ולפעמים זה קניין רוחני שכבר פותחו, אבל לא יודעים בדיוק לאן להשמיש אותו. יש שם המון המון קניינים רוחניים שלא מוצאים את דרכם אל הדרך, ואני יודע, אני רואה את זה על בסיס באמת חודשי, אני שומע לא מעט אנשים שהם... נמצאים עוד באקדמיה ומספרים לי, וזה באמת, יש שם המון המון הזדמנויות, וזה בשני המישורים, אם אתם יזמים שיודעים כבר מה הבעיה שהם רוצים לתת למענה, תיקשו לחברות המסחור, יש להם תמיד את אנשי הפיתוח העסקי שלהם, הם מחולקים לחטיבות, אל תתביישו, זה נועד בדיוק לזה, תפנו לכולם, אל תפנו לרק חברת מסחור אחת, כי למדתם בתל אביב, ויותר נוח לכם. תצאו מאזור הנוחות, תפנו לכל חברות המסחור, אתם לא חייבים גם להישאר בישראל, יש גם חברות מסחור שנמצאות בחוץ לארץ, במיוחד לאוניברסיטאות הגדולות, והטכנולוגיות, וזאת תהיה דרך טובה מאוד להשלים את הפער, תשתמשו למעט בפלטפורמות החברתיות, תשתמשו כמובן במקצועיות שבהם, בלינקדין, יוצא לי לא מעט לראות שאלות של מחפש שותף טכנולוגיה, מחפש מישהו שמבין בתחום הזה בלינקדין, היום זה הרבה הרבה יותר קל, ותשתמשו בלב פלטפורמות האלו, זה אחלה התחלה, לחיבור טכנולוגי למקומות שחסר לכם. אני מזמין כל יזם צעיר מרקע טכנולוגי או בלי רקע טכנולוגי, שמשהו שהוא שמע פה נוגע אליו ורוצה להתייעץ, אני יכול לספר שכשאני הייתי בתחילת דרכי, הרבה אנשים שכבר היו אחרי האקזיט שלהם, או מה שנקרא נמצאים למעלה בפרק, עזרו לי, אני לא אומר שאני שם, אבל אם אני יכול לעזור, אז אני אשמח מאוד, אתם מוזמנים למצוא את הפרטים שלי בלינקדין או ברשתות החברתיות ומוזמנים לפנות אליי. [Host] אנחנו היינו "איך פותרים את זה"- אם אהבתם, נשמח שתעקבו אחרינו ושתמשיכו להאזין לפרקים הבאים. תודה רבה לליאור פארי על הסאונד ועל המוסיקה המקורית, לגוגל פורסטארטאפס על האולפן, וכמובן תודה ד"ר מיכאל לאיאני. נתראה בפרק הבא.